מבוא השערים · פרק ג׳, כ״א

כך היתה בריאת העולם ברצון הפשוט וכן הוא בבריאה המתמדת והולכת שהוא ית׳ בורא ומחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית ומנהג אותם תמיד. וכיון שכל העולם הכרחי, א״כ אין בעולם ומלואו רצון לעצמו המתחיל בו, למשל, הבהמה אין שום רצון אשר יתחיל ממנה לומר שכן רוצה מפני שרוצה, רק מזולתה מתחיל, שסובב את רצונה ההכרחי כגון העשב שראתה וכדומה, אם כן אין הרצון מתחיל בה, ורק האיש יש בו רצון חפשי אם לעשות או שלא לעשות, לחשוב ולדבר או שלא לחשוב ושלא לדבר, אם כן באיש הישראלי ישנה הארה גם מהאור ומעצמותו ית׳, עד שגם הארת רצונו, רצון של ה״פעול״ וה״מתחיל״, בו נמצא, ובכל העולם רק הארה מן ההארה ״הנפעלה״ ממנו ית׳, נמצא, לכן כל דבר רק בזולתו תלוי ולא בו מתחיל הרצון והמחשבה.