מבוא השערים · פרק ג׳, כ״ג

לכן אהבת ישראל כ״כ גדולה, אשר בדרכו של הבעש״ט זצ״ל, ג״כ תוצאת דרך עבודתו הקדוש הוא, הכל הארת אלקות, ואיש הישראלי הארה גם מן עצמותו ית׳, וכל העלומות בו משתלמים, ואיך זה אפשר לאהוב אותו ית׳ אם אינו אוהב אהבה גמורה גם את ישראל אשר בו הארת גם העצם, ואת כל האיש הישראלי צריכים לאהוב ולהשתדל גם לטובת וצרכי גופו, כיון שכולו מראשו ועד רגליו, מפנימיותו לעד חיצוניותו חתיכה של קודש הקדשים הוא, ובספרי כ״ק אא״מ הרהצוה״ק זצוקלל״ה איתא שגם למסור נפש צריכים בשביל ישראל, ואז יותר נתגלה אהבתו והתקשרותו לד׳, משל למלך שכאשר מי מעבדיו מוסר נפשו גם בשביל בנו, אז רואה שכ״כ מקושר הוא לו, עד שלא בשבילו רק גם בשביל בן המלך מוסר נפשו, עכ״ל הק׳. [הג״ה ועיין בליקוטי תורה מהרב זצ״ל בסוף שיר השירים עה״פ ״כי כאשר השמים חדשים״ וכו׳ וז״ל הק׳ אך הנשמות שירדו למטה בעולם הזה וכו׳ ממשיכים תוספת אור בגן עדן מעצמותו יתברך וכו׳ שישראל ממשיכים מבחי׳ אתה קדוש לבחי׳ ומשך קדוש ע״ש, כי שמך היא בחי׳ הכלים המשתלשלים בכל העולמות מעלה ומטה, וממשיכים מן בחי׳ אתה היא המשכה מבחי׳ עצם אלקות.