הרבה יש לדבר מזה ומן הדעת הבלתי נודע באיש, אשר צריך הוא להוציאו מקרבו עכ״פ מעט, בלימוד הקבלה. ואי״ה בפנים הספר מתחננים אנו לד׳ שיזכנו להשיג וללמד בהרחבה ביותר ולע״ע נזכיר בזה איזה דוגמא, נודע שיש למעלה ספירת חסד וגבורה, שכולן רוחניות למעלה מהשגתנו, ומ״מ צריך להאיש להיות איזה מושג מה חסד ומה גבורה כדי שבלימודו לא יטעה על חסד לומר גבורה וכן להיפך, לכן מצייר לעצמו חסד שעושה איש עם חברו בעולם הזה ונותן לו מעות, אבל הלא המעות גשמיי הוא, וא״א למעלה לציירו, לכן מפשיט את החסד לעצמו מן המעות, וחושב, ה״הטבה״ שרוצה האיש בקרבו להיטיב לזולתו ולהשפיע לו דבר מן עצמותו, היא בחי׳ חסד, הן בדעת הברור לו א״א לו לחשוב ״הטבה״ זו בלא איש נותן ומקבל, ובלי דבר מעות או ד״א אשר נותן לו, אבל כאשר בדעתו הברור לו חושב מן ״אנשים״ ״נותן״ ״מקבל״ ״ודבר״ ״הנותן״, דעתו הבלתי גלוי לו, יודע מן חסד המופשט,
מבוא השערים · פרק ב׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAkhrakhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מבוא השערים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
