מבוא השערים · פרק א׳, ע״ז

מפני שהאיש מורגל בשכליות שונות, שכל מציאותם היא בלא מהות, עצם וישות, רק מציאות כעין צל איזה דבר, שאף שיש לו מציאות, אף הדבר אשר ממנו נצל ניכר על ידו, ומ״מ מציאות של אין ואפס בלא ישות היא. כי איזה ישות ומהות ניתוסף באדם בשעה שחושב שב׳ פעמים ב׳ הוא ד׳, הן יש במוחו עתה ידיעה ושכל, אבל מה הוא ערך הידיעה ומציאותה, אפס, לא כח, ולא ישות, כמציאות הצל הנ״ל, ואם יחשוב למשל, מן חידוש אשר חידש חכם פלוני בחשבון, לדעת בנקל ט״ו ורבע פעמים, כ״ה וג׳ שלישיות, כמה עושה וכדומה, האם בשביל זה נתקרב החושב עם מחדש השכל, ואם איש רע הוא המחדש, האם בשביל זה כל החושב בחידושיו והפך לרע, או האם נזדכך החושב וייטיב את דרכיו, אם איש זך וטוב הוא המחדש, כיון ששכלו וחכמתו של המחדש במוח החושב עתה, שום דבר לא יוסיף עי״ז, כיון שאף שמציאות השכל של המחדש במוח החושב, מ״מ מציאות הזאת מציאות של אפס היא כצל, כנ״ל.