מבוא השערים · פרק א׳, ס״ו

וז״ל הרמב״ם ז״ל בהקדמתו לסדר זרעים, דע כי כל מצוה שנתן הקב״ה למשה רבינו ע״ה נתן לו בפירושה, הי׳ אומר לו המצוה ואח״כ אמר לו פירושה וענינה וכל מה שהוא כולל ספר התורה וכו׳, והפירוש ההוא הי׳ כולל ענינים והיו כותבים המצות ולומדים על פה הקבלה [היינו פירוש המצות שקבלו] וכן אמרו רבותינו ז״ל בברייתא וידבר ד׳ אל משה בהר סיני וכו׳ אף כל המצות כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני, והנה לך משל שהקב״ה אמר למשה בסכות תשבו שבעת ימים, אח״כ הודיע שהסוכה הזאת חובה על הזכרים לא על הנקבות, ושאין החולים חייבין בה, ולא הולכי דרך, ושלא תהי׳ סכוכה אלא בצמח הארץ וכו׳, והודיע שהאכילה והשתי׳ והשינה בה כולו חובה וכו׳, ושלא יהי׳ גובה הסוכה פחות מי׳ טפחים וכו׳, וכן התרי״ג מצות הם ופירושם, המצות בכתב, והפירוש על פה, אבל אף על פי שהן מקובלים ואין מחלוקת בהם, מחכמת התורה הנתונה לנו, נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות, והאסמכתות והראיות והרמזים המצוים במקרא, וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקים זה על זה במערכת העיון ומביאין ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להם כגון מה שאמר במה״כ פרי עץ הדר, אולי יהי׳ רמונים וכו׳ עד שהביאו ראי׳ עליו וכו׳ שטעם עצו ופריו שוה וכו׳ ואמר אחד הדר באילנו משנה לשנה וכו׳ כל אלו הראיות לא הביאו מפני שנשתבש עליהם הענין עד שנודע להם מן הראיות האלה, אבל ראינו בלא ספק מיהושע עד עתה שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב וכו׳, ואבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל עכ״ל הקדוש.