מבוא השערים · פרק א׳, ס״ה

כלומר לא שתורה שבכתב שהיא עיקרת כל התורה גם שבעל פי וזוה״ק, ח״ו למטה מכולם היא, רק שנתלבשה ביותר לבושים, גם בלבושי עשי׳ כנ״ל, וכן אם ישנן נטיות פחותות באיש, לגנוב ולרמות, ירדה התורה גם לנטיות הללו ונתלבשה בהן, ונתגלה תורה אף בלא תגנוב, לא תגזול, בהין צדק ואיפה צדק יה׳ לך וכו׳, שכליות וסברות לא נתגלה בה לאיש, רק עשיות, לעשות, בין אם לעשות בידים, בין אם בלב כאהבת ד׳, וישראל, יראה וכו׳ בכולם רק העשי׳ נתגלה, עשה כך וכך, לעשות האיש ירדה ובה מתראה. ואחר זה באו התנאים והאמוראים לגלות לנו יותר, כי אור העליון מלובש בתורה שבכתב בהרבה לבושים ומכוסה בהרבה מכסאות אף בסיפורים ומעשיות, ויגלו הם את האור בחי׳ יצירה וביראה כמו שהוא ערום ומופשט יותר מהלבושים, ובקדושתם הפליאו לעשות שיוכל אור של יצירה, להתגלות גם בעולם הזה בשכל גם אנושי, כי המשנה וגמרא כבר יש בהם שכל ומבארת כל מצוה בפלפול וסברה, את פירוש המצות גם מקודם ידעו ולא הוצרכו ללמוד אף לכתוב את התורה שבעל פה, ורק שכל התורה חדשו וגילו בה.