מגיד דבריו ליעקב · פרק פ״ט, ג׳

ובדיבור הוא ג"כ מצומצם כנודע שהדיבור מצומצם ע"כ ראה אותם בשעורין ונחזור לענינינו שמצוה צריך לעשותה במעשה ובמחשבה ובדיבור ותענוג (דהיינו שצריך להמשיך עצמו לדביקות גדל עד שמגיע לתענוג) הנה כשניתנה התורה בסיני ניתנה בדיבור וכשאנו רואים בודאי מוכרח להיות שם מחשבה כי הדיבור נמשך מהמחשבה נמצא שהתורה ניתנה בדיבור ובמחשבה אבל המעשה היא בידינו כשאנחנו עושים המצוה במעשה אזי אנו מיחדים מעשה המצוה שהיא עולם עשיה עם הדבור והמחשבה שהם עולם היצירה והבריאה וזה ביום חתונתו זה מתן תורה ולכאורה איזה חתונה היה שם אבל הענין כמ"ש שהיה יחוד באמת שעולם עשיה היה לו עליה ונתייחד לעולם השמיעה [שהיא כלי מוכן לעולם הדיבור דהיינו לקבל הדיבור] עם המעשה ובה נתיחד עולם עשי' לעולמות עליונים וזהו דרך שלשת ימים נלך במדבר דהיינו ג' עולמות נלך בקבלת התורה שניתנה בדיבור ודו"ק יפה שעה אחת כו' הנה העוה"ז מהלך ת"ק שנה שבגשמיות צרך לילך ת"ק שנה אבל במחשבה הוא ברגע א' שהוא למעלה מהזמן והתענוג ג"כ שם למעלה מהזמן מה שבגשמיות אלפים שנה שם ברגע א':