כי ציד בפיו. זה ידוע שגם בעשו היו כמה ניצוצות קדושות שיצאו מהם אח"כ ר"מ ור"ע ושמעיה ואבטליון ושאר גרים. אך עשו היה כובש כל ניצוצות קדושות בפיו וירא להורידם לגופו פן תכפנו ותשיבנו לטובה וזהו כי ציד בפיו ר"ל כיון שהיו בו בשביה ממש היו רק בפיו לא בפנימיות הגוף ובשביל זה היה יצחק טעה בו כי בשעה שהיה מדבר עמו היה מדבר בניצוצת הקדושות שהיה בפיו וזהו ג"כ פי' יחרוך דמיה צידו. אל הוא המשכה מאלופי של עולם לג' קוים ואל בפתח הוא נמשך מהם בחכמה והחכמה מאין תמצא לכן אל פי' לא ודו"ק.
מגיד דבריו ליעקב · פרק צ׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.