מגיד דבריו ליעקב · פרק פ״ט, ב׳

ונחזור לענינינו שהתורה והמצות שהם מצומצמים בעוה"ז הם בעצמם מצוים בעולמות עליונים רק ביותר התרחבות באשר שהיא קרובה לשרשה ע"כ צריך כל אדם לכוין בעת עשיות המצוה בדיבור ובמעשה ובמחשבה כי בזה מעלה את המצוה ומפשיט אותה מגשמיותה ומקרב אותה אל שורשה ויחודה בעלמות עליונים והעיקור הוא התענוג בעת עשייתה ונראה זה בחוש כי התענוג הוא המחבר ב' דברים למשל דכר ונוקבא המחברם הוא התענוג ע"כ כל איש שיעשה מצוה בדיבור ובמעשה ובמחשבה ועליון על הכל הוא התענוג הוא המחברם ובזה הוא מקשר כל העולמות להקב"ה ואין לך כל מצוה שאינו כלולה מכל התורה כנ"ל כי הוא אחדות פשוט אך היא מצומצמת אבל כשמפשיטה מגשמיותה היא רחבה מאוד וכלולה מהכל וגדולה יותר מעולם ומלואו וז"ש רחבה מצותיך כו' שהיה רואה אותה בעולמות עליונים וזהו מה שאמר בא דוד ולא פרשה דהיינו שאמר סתם רחבה מצותיך בלי שיעור בא יחזקאל ולא פרשה והנה מגלה כתובה וכו' קינים והגה והי דהיינו שראה יסורים של צדיקים בעוה"ז ר"ל שראה אותם עם המצות בעוה"ז שהם כולם מצומצמים בשעורן וראה התענוג שלהם בעוה"ב ר"ל שראה אותם המצות עצמן אבל ראה אותם בעולמות עליונים שהם התענוג גדול בלי צמצום קרובים לשורשם ורחבים וכלולים כנ"ל ואח"כ בא זכרי' ופרשה מגילה עפה כו' לפי שזכרי' היה בתחילות בית שני שהוא אותיות שבעולם הדיבור והיה חסר ה' דברים כנודע ודו"ק.