מגיד דבריו ליעקב · פרק פ״ז, ג׳

וזהו לעתיד לבא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ידוע כי שמש ומגן ה' אלהים וזהו לאומות העולם שהם גסי הרוח וכתיב אותו לא אוכל לפיכך אינם יכולים לסבול אלוהותו ית' כ"א ע"י כינוי והוא שם אלהים אבל ישראל כתיב בהו כי קטון יעקב ודל וכן דור הקטן דהיינו שמקטינים א"ע אז גם הקב"ה מצמצם א"ע ויכולים להשיג אלהותו בלי מסך ומגן לכן הצדיקים מתעדנין בה שיכולים לסבול אבל אומת העולם שהם בגדלות אינם יכולים לסבול והם נמוקים והנה הגורם הגדול לישראל שיהיו בקטנות הוא מחמת שהם דבוקים ליראת הבורא ית' הוא חכמה כש"ה הן יראת ה' היא חכמה דהיינו שרואים תמיד כח הפועל שבהם ואלולי כח הפועל שבהם היו אפס ואופס א"כ מה הוא נגד כח הפועל אינו רק אי"ן ע"כ יש לו בושה דהיינו יראה והנה בצדיקים עצמן מצינו חילוק אברהם אמר אנכי עפר ואפר ודוד אמר אנכי תולעת ולא איש שהם מציאות מה אבל משרע"ה אמר ואנחנו מה והי' כאי"ן כמו שאמר הכתוב והאיש משה עניו מאוד וכו'.