לכן השיג עצם אלוהותו משא"כ בשאר הנביאים שהיו לפניו ולאחריו וכן כל אחד מהצדיקים כל מה שנתדבקו יותר ביראה דהיינו חכמה היתה השגתו יותר ויעקב שהיה המובחר שבאבות ונתדבק ביראה כמ"ש ויירא יעקב כתיב כי בן זקונים הוא לו ות"א כי בר חכים וכו' וכל מה שקרה ליעקב קרה ליוסף נמצא שגם הוא היה מתדבק לחכמה דהיינו יראה המקטנת בעליה ע"כ אמר לעשו יש לי כל דהיינו שמסתפק במה שיש לו לפי שהוא במדריגות חכמה שהוא מדריגות אי"ן והאי"ן אינו מתאווה לכלום .משא"כ עשו שאמר יש לי רב לשון גדלות ע"כ כתיב בו וימלוך וימת שהורידוהו מגדולתו דהיינו מחמת גדלות ולפי שהאבות החזיקו עצם במידות החכמה שהיא הקטנה ע"כ מתנה להם מצות מילה שהיא כריתות המותרות דהיינו הערלה אותיות לרעה ומסתפק א"ע במועט שהוא הקטנה וזו המדה נק' א"ל שד"י שאמר לעולמו די דהיינו הקטנה הגם שהשם מורה על התקשרות הנה התקשרות בא מחמת זה היינו חכמה לפי שלא יתקשר האדם אל חבירו כ"א ע"י שמקטין א"ע ורואה א"ע כאין נגד חבירו על ידי זה מתקשר עם חבירו הנה שהחזיקו האבות א"ע במידה זו אעפ"כ כתיב ביעקב יושב אוהלים ב' אוהלים אוהל עליון שהוא החכמה וגם מעולם הזה לא הניח ידו להיות בהסתלקות כמו משה שהי' פרוש מאשה ואפי' עולם הדיבור נאמר בו כבד פה והיה כולו דבוק לחכמה ע"כ השיג עצם אלוהותו שהוא שם הוי"ה ב"ה וזהו וארא אל אברהם בא"ל שד"י בפרט ושמי הוי"ה לא נודעתי שהוא חיות כל המידות בכלל והנה מדת התקשרות נקרא ציון שנמשך המשכה מי' לן' שערים והו' הוא המשכה והצ' הוא ג"כ י' נ' כפופה והגורם למידות התקשרות היא מדת היראה הנקרא אלהים וזהו אלהים יושיע ציון שמדת אלהים מביא למדת ציון כנ"ל והנה כשהצדיק מתעורר א"ע ביראה אז מתעורר יראה ותשובה בלב כל ישראל דכך ישראל ערבים זה בזה דהיינו מעורבים וזהו והוא יבנה ערי יהודה ערי לשון התעוררת יהודה כל ישראל נקרא ע"ש יהודה כנודע אז יבנה לשון הבנה והיינו אם לפעמים יפול הצדיק ממדריגתו אין זה נפילה כדכתיב שבע יפול צדיק וקם שכל הנפילה שלו אינו אלא בשביל הקימה שיקים עמו עוד נצוצות וזהו כרע שכב כארי דאי' אין ארי נופל כ"א לטרוף טרף וגם הצדיק אין נופל כ"א לצורך קימה שיקים עמו נצוצות והנה הצדיק נק' כיון לשון סימן כמ"ש הרשב"י אנא סימנא בעלמא וזהו אלהים יושיע ציון שלא יפול לגמרי כ"א ויבנה ערי יהודה דהיינו להביא הבנה בהתעוררת של יהודה שבודאי בכל יהודי יש התעוררת של אהבה ויראה בכל יום אך לכ"א בא לו אהבה ויראה בכלי שלו דהיינו באיזה אהבה ויראה שהוא דבוק בה אך כשהצי' נופל לאותה מדה הרעה ובא לו מחשבה למדה מהזאת הוא מבין שאותו התעוררת שהי' לו אהבה ויראה לדביקות הבורא עכשיו בא לו באותו כלי מכוער כזה וכיון שנודע לו אז באמת ע"י אותה אהבה ויראה שבא לו גם עתה אינו מדבק עצמו לאותו דבר כ"א מדבק עצמו על ידי זה להבורא ית' ובא למדריגתו ראשונה ומלמד גם לאחרים הדבוקים בחומריות שיתדבקו ע"י אהבה ויראה שלהם הבא להם בכלי שלהם כל אחד להבורא ית' וזהו שמביא הבנה להתעוררות יהודה ודו"ק:
מגיד דבריו ליעקב · פרק פ״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
