מגיד דבריו ליעקב · פרק ט״ז, א׳

הן גור יגור אפס מאותי (ישעיהו נד,טו). פ' יש אדם שדבוק בצדיק שהוא רואה שהצדיק עובד הש"י שיושב ולומד ולפעמים שהצדיק מדבר דברים בטלים וזהו כמשל לבן המלך שהלך בין בני הכפרים ולחפוש אוצר שיש בבן כפר הנה היה צריך להלביש א"ע כמו הבן כפר כדי שלא יכירו אותו שהוא בן המלך ומגלין לו כל סודותיו היכן הוא האוצר. כך הצדיק מדבר להש"י דברים והוא מקושר להש"י ומקשר את הדיבורים להקב"ה וזהו נק' שהולך בשליחות הקב"ה למצוא שם המדות למשל או שאינו יכול להתפלל ומדבר דברי שחוק ומעורר בעצמו אהבה ואח"כ אומר בלבו אם יש תענוג מזה שהוא דבר שטות כמה יש לי להתענג מהקב"ה שהוא תענוג לכל התענוגים ועי"ז הוא מתפלל באהבה ויראה. וזהו הן גור יגור כשהוא בגירות ומדבר דברים בטלים אפס מאותי דיש ב"א סוברין שהקב"ה אינו מלובש בכחן והוא מחמת הבהירות עד מאוד כמשז"ל אור גדול שמכהה את הראות ואין יכול לראות שנתגלה הבהירות עד שאין השכל משיג ובאמת הש"י הוא בראן רק התלבשותו אינו נראה כמו חורבן הבית שהיה חסד גדול כמו שכתב האלשיך ז"ל נטה קו ויאבל חיל וחומה נטה קו על בנין העתיד פי' שלא היה יכול להתגלות הבהירות הגדול שיתגלה כשיבוא משיח. לפיכך נחרב הבית והוא אפס מאותי שאין שום דבר שאין אני שם. הוד והדר לפניו פי' לפני הקב"ה כי עצמותו אין יכולים להשיגו. שלח תשלח האם והבנים תקח לך רז"ל אמרו על ההוא גיורא דאמר גייריני ע"מ שתלמדיני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד דהאדם הוא חלק אלוה ממעל ובא"ס לא שייך חלק דהקב"ה ממלא כל עלמין (נראה בכאן חסר) [ונמצא בס' אור תורה].