מגיד דבריו ליעקב · פרק קכ״ט, ב׳

ונחזור לענין אחור וקדם צרתני, הנה ארז"ל אין טיפה יורדת מלמעלה שאין טיפיים עולים כנגדה, ואמרו בתיקונים שהטיפה של מעלה וב' טיפים של מטה הם סגולתא והנה ידוע שמאות היוד נתארך ונתפשט אות הויו שמאות היו"ד שעל ראש הויו בא השפע ונתארך ונתפשט ע"י הוא"ו והנה טפיים דלמטה המה תמונת צוקי והנה כאשר מתארך השפע עוד יותר מהוא"ו ולמטה באה ההארכה וההתפשטות הנ"ל בין שני טיפי הצירי ונעשה תמונת אות זיין. והנה אות ו' היה לו רק ראש א' שהוא היא שעל גביו מפני שהוא המשפיע שהוא חסד המתפשט דמיון המים המתפשטים לכן ו' יש לו רק ראש א' שהוא מדת החסד והאהבה שבו דוגמת העשיר העושה חסד עם הדל מפני שהוא חס דל' ומחמת זה נכנסת ובאה לו מדת אהבה ומחמת אהבה משפיע לעני נמצא העשיר משפיע לעני במדת אהבה לבד לכך נקרא טיפה א' בלבד אבל המקבל שהוא העני מוכרח שיהיה לו טפיים שהוא הצירי שהם יראה ואהבה כלומר יראה יש לו שהוא בוש מהעשיר שמקבל ממנו וידוע שהבושה באה מחמת יראה כנ"ל וגם מדת אהבה יש לו שנהנה ממנו ונאמר כמים פנים אל פנים ולכך אות הזיין אית לי' תרין רישין א' מלפניו וא' מאחוריו שלפניו מורה על מדת אהבה ושל אחוריו מורה על מדת יראה שהוא מצמצם א"ע ובוש מהשפיע ולכך הראש הב' מאחוריו וזהו אחור וקדם צרתני רומז על התרין רישין שהם אחור וקדם יראה ואהבה ואמר בתחילה אחור ואח"כ קדם מפני שהיראה היא ראשית ואמר צרתני מלשון ויצר אותם בחרט שהוא לשון צרור וקשור שהשפע באה לו בין תרין רישין שהם שני טיפים כנ"ל ולשון צירי ג"כ כנ"ל והנה אי' בכתבי' תמונת אות הקוף כאשר מחלקים אותו לאותיות מחולקות הוא אות כ' מלמעלה והרגל שלו הוא אות ז' או אות ו' ואמרו בגמ' מ"ט מהדרא תגא דקוף לגבי ריש אמר הקב"ה לרשע אם תחזור בתשובה אני עושה כתר לראשך והנה תחילת הפסוק מרמז על בע"ת בענין הנסירה כנ"ל וגם מרומז אל אות הזיין והנה כאשר ניתן כתר על ראש הזיין שהוא אות כ' שהוא כתר נעשה אות קוף שנעשה קדוש כמשארז"ל וזהו שמסיים הפסוק ותשת עלי כפיך שהוא לשון כפיך כלומר הכף שהוא כתר ונעשה קדוש שהוא אות קוף כנ"ל: