אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך. יובן ע"פ שאמרו רז"ל אדה"ר ד"ו פרצופים נברא ואח"כ נסרו הקב"ה, והנה יש לדקדק הלא באורייתא ברא קב"ה עלמא וגם האדם שהוא עולם קטן והיכן מרומז הנסירה בתורה וי"ל ע"פ שאמרו בגמ' א' מהמדות שדורשין בה התורה והיא גורעין ומוסיפין ודורשין מדם הפר דם מהפר יקבלנו והנה זה הוא דמיון הנסירה שגורעין ונוסרין מתיבה זו ומוסיפין על תיבה אחרת, וכמו כן היתה כוונת הנסירה באדה"ר. ומ"ש גורעין ומוסיפין ודורשין רמזו על האדם התחתון ומה גם אם הוא בע"ת וידוע כי א' מדרכי התשובה הוא שינוי מעשה והוא עיקר התשובה יותר מכל התעניות והסיגופי' ולזה אמרו גורעין ומוסיפין פירש שיראה הבע"ת שיהי' במעשיו ג"כ מדת נסירה דהיינו שיראה לגרוע מענייני עה"ז ומתאות הגשמי' והמותרות וכל שאר צרכי הרשות רק יספיק א"ע בכדי חיותו ויראה להוסיף גם כן במעשה עבודת הבורא ית' כמ"ש רז"ל אם היה רגיל לקרות פרק א' או דף א' ילמוד ב' פרקים וכיוצא בשאר יראה להוסיף בכל עבודת הקודש בכוונה ובהתלהבות בדו"ר בעשיית המצות ובתפילתו ולימודו ומ"ש ומוסיפין ודורשין רמזו שלא די לו מה שהוא מוסיף על עבודתו כנ"ל אלא גם ודורשין לשון דרש דרש משה ודרשת וחקרת שצריך האדם לדרוש ולחקור היטב ולבדוק א"ע בחורין ובסדקין שלא ימצא בו שמץ מה ונידנוד עבירה בא' מרמ"ח אבריו שפגם בהם ח"ו לא תיקן אותו נקרא הוא ב"מ ואז גם עבודתו מחוללת כי כל אשר מום בו לא יקרב ופשיטא שצריך לדרוש ולחקור ולעיין בעשיית המצות ובלימודו שלא יהיה ח"ו בהם שום פני' או מחשבה זרה ח"ו ואצ"ל שצריך לדרוש ולחקור אם ימצא בו ח"ו איזה מדה ממדות הרעות כמבואר בספרי מוסר שהם הם המונעים כללות התשובה וזה צריך דרישה ופשפוש בתמידיות ויראה לבער אותם ולעזבם מכל וכל ואדרבה יראה להוסיף על מדות טובות וישרות ולהדבק במדותיו יתברך מה הוא רחום כו' גם אמרו גמ' ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה רמזו ג"כ אל האדם שהוא נק' עולם קטן והוא דמיון וציון וסימן אל דברים עליונים לעילא לעילא ואם ח"ו נמצא פגם בו פוגם בעולמות עליונים וזהו שמתמה הכתוב ציון ר"ל מי שנעשה ונברא לעוה"ז רק לציון לסימן כנ"ל. ועוד שנברא לציין ולגדור ולתקן דברים עליונים דורש אין לה בתמיה ואמרו ז"ל מכלל דבעי דרישה ואמרו לשון מכלל ולא מכאן דבעי דרישה להורות דבר כללי כל ימי האדם וכל עתיו ורגעיו בעי דרישה ולא סגי בדרישה זמנית אלא תמידית ומה גם שיהיה ממש דמיון הציון שנעשה לשימור שלא יטמאו נושא טהרות שהוא קורא פרוש מן הטומאה כך צריך האדם ובפרט הבע"ת לא די שידרוש א"ע כנ"ל אלא גם את אחרים יזהיר ויקרא פרוש מן הטומאה ויקיים ורבים השיב מעון כו' ואם תוציא יקר מזולל כו' ובודאי יהיה עבודתו רצויה ומקובלת תשובתו.
מגיד דבריו ליעקב · פרק קכ״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
