מגיד דבריו ליעקב · פרק קכ״ז, ג׳

ונחזור לענין כי אות יו"ד נק' נקודה בהיכלא שבו נברא העולם כי כולם בחכמה עשית כי מאות י' נתהווה כל ההויות כי אות יו"ד מלאה נרמז בה כל שם הוי"ה כידוע ומד' אותיות הויה נתהווה כל העולמות כי אין דבר בעולם שלא נתהווה ממנו ושמו מורה על כך וממנו נתהווה הכ"ב אתווין וכל הדיבורים וזש"ה כי הגדלת על כל שמך אמרתך ר"ל כיון שבכל דיבור ואמירה מוכרח להיות שם הוי"ה להתלבש בתוכו כי ממנו נתהווה והוצרך הקב"ה כביכול לצמצם אור שם הוי"ה בתוך כל הדיבורים ואמירות נמצא כביכול נראה ונדמה שהאמירה גדולה יותר וזהו כי הגדלת ונאמר בו לקרב הדבר אל השכל האיך כל דיבור מוכרח להיות בו שם הוי"ה כי הלא ידוע כי אות י' היא חכמה והוא מחשבה והנה על המחשבה מוכרח הוא שיש עליו שכל עליון יותר גבוה שהמחשבה מקבלת ממנו כנזכר בדרושים הקודמים ולקרב אל השכל יותר נאמר כי הנה ידוע שהמחשבה טבעה היא עיונית למשל האדם מחשב מחשבות תמיד ומחשבתו מתפזרת בכל מקום ובכל דבר שהאדם רואה אותו הוא מחשב בו ואף שאינו רואה אותה כעת הוא מחשב בו מאחר שכבר ראהו או מחשב באיזה דבר יהי' מה שיהיה כללו של דבר שאין מחשבת האדם פנויה רק מתענת ומתפרדות ממחשבה למחשבה בתמידיות כי כך טבעה והנה אם צריך האדם לחשב בדבר אחד ההכרחי לו הנה צריך האדם ההוא לצמצם מחשבתו בצמצום גדול שלא יחשוב שום מחשבה אחרת זולת ההכרחי לו כי אם לא כן יבולבל מחשבתו לא יגמור מחשבה ההכרחי לו למשל האדם המעיין ומחשב בהלכה ומחשב זמן רב ואח"כ בא לו השכל והבנה ולמה הוא כך מפני שמתחילה עדיין לא צמצם מחשבתו היטיב ואח"כ כאשר בא אליו השכל העליון ואפשר לומר שהוא הקוץ של יו"ד העליון שהוא המצמצם את היו"ד שהיא המחשבה שלא תפנה אנה ואנה ואז תיכף כאשר בא השכל ההוא מיד נתגלה לו קצת בדרך כללות הדרך אשר ילך בה ואשר יבין מתוכה פרטיות הדברים אשר נתקשה בהם ועדיין אינו יכול לסדר דבר דבור על אופניו והנה ידוע כי בבוא על האדם ההתגלות ההוא יש לאדם תענוג גדול ושמחה גדולה מאוד וזהו מורה שבא בעולם עליון גבוה מאוד עולם התענוג רוחני מאוד ואח"כ מחשב האדם בפרטיות לסדר הדברים ולישבן כל או"א על מקומו והנה אז הוא התגלות יותר אל האדם כי מתחילה לא היה מחשב בשום ציור אות רק נתגלה לו התענוג של הדבר דרך כלל אח"כ מחשב באותיות שבאים מה' מוצאות וזהו ה' ראשונה שבשם ולכך נקראת ה' שהאותיות הם בבינה שהיא ה' ראשונה והנה ב' התגלות אלו עדיין אינם התגלות גמור כי התגלות הזה אינם אלא אל האדם עצמו כי התגלות הראשון היתה רק בכללות כנ"ל וההתגלות השניה יותר בפרטיות כנ"ל אך שניהם המה במחשבה ואינם מושגים לזולתו והנה הוא מן ההכרח שיוציא מכח אל הפועל ויגמור מחשבתו ויוכר לכל מחשבתו מתוך מעשיו כמ"ש הרמב"ן ז"ל מתוך מעשי האדם ניכר תכונתו והנה עשה המאציל העליון סדר האצילות כך מתחילה נאצל השכל העליון המצמצם את המחשבה שהוא רומז לקוצו של יו"ד וממנה באה אל המחשבה הכלליות שהוא התענוג הנ"ל שהוא יו"ד בעצמו שהוא המוחין כידוע וזהו המחשבה הבאה אל האדם דרך כלליות עכ"ז מחשב קצת ואח"ז כאשר נתצמצם המחשבה הוא מחשבה בפרטיות באותיות כנ"ל אך נק' פרטיות רק בערך המחשבה הא' השכל הראשון אך בערך ציורי האותיות הוא רק בכח ולא בפועל כי גמר הציור היא ה' ראשונה שהוא הבינה וזהו ויצר ה' אלהים נקודת צירי כמ"ש בזוהר ובתיקונים וכאן במחשבה הוא התחלת התגלות האותיות שהם הה' מוצאות וז"ש בהבראם בה' בראם דהיינו אפי' בראשית הבריאה שהוא חכמה שהוא יו"ד שם ג"כ נתגלה קצת הה' אך כאשר הוא בה' ראשונה שם נתגלה צורת האותיות ואח"כ מתפשט מהה"ר ההבל והקול היוצא מן השופר שהוא ה"ר וזהו נרמז בפסוק שם האחת ה' אחת שפרה שמשפרת את הולד והוא שופר שמשם יוצא הקול ושם השנית ה' שנית פועה לשון דיבור ששם בה' שניה הוא הדיבור כידוע.