מחשבות חרוץ · פרק ט׳, ז׳

ומשיח בן יוסף יהרג (סוכה נ"ב ע"ב) כי ביוסף היה קצת שורש מזה מה שאמרו לו אחיו המלוך תמלוך וגו', ומזה בא יצרא דעבודה זרה בזרעו ירבעם ואחאב דאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשת פ"ד) על פסוק הנה בעל החלומות זרעו של זה עתיד להשיא לבעלים שהרגישו השבטים גם זה על ידי שהרגישו שורש ההתנשאות בו, ומצד הזה ג"כ יהיה שליטה לגוג על משיח בן יוסף, אבל משיח בן דוד ינצחנו כי דוד הוא הקטן שאין בו שום התנשאות כלל גם במלכותו. ואז יהיה שלימות הבירור והתיקון לחטא אדם הראשון ועל ידי זה חיים שאל ממך נתת לו ויבולע המות לנצח ויחיה גם משיח בן יוסף, כי יבורר דגם בו לא היה התנשאות וגיאות דרע כלל ולא נתגלה אלא נגד אומות העולם ומי שצריך להתגאות נגדם וכמו דמלכות יוסף היה על מצרים ואומות העולם ונגדם מותר שיתגאה, והם חשבו שרוצה למלוך ולהתנשאות גם עליהם, ומכירת יוסף היה הסבה לגלות מצרים שהוא ראשית הגליות שהם לברר את ישראל ומטת יעקב אבינו ע"ה שאין בה פסולת, וידוע מה שאמרו ז"ל מעולם לא שרפו אומות העולם התורה עד שהם שרפו תחלה ולא טמאו המקדש עד שהם טמאו תחלה, וכן כל קטרוג הוא בא על ידי בנ"י עצמם דלולא כן אין פה למקטרג לקטרג וכמה שכתוב אומות העולם מינייה' ובינייה' אזלין ואמרין וכמלכותא דארעא כן מלכותא דרקיע. ועל ידי שהשבטים התחילו לקטרג על יוסף בגיאות והוא הביא דבתם רעה בעריות ותאות והם עצמם כל אחד חשב על חבירו שיש פסולת חס וחלילה בזרע יעקב. על ידי זה גרמו קטרוג למעלה להצריך בירורין על זה, והתחלת הבירורין דישראל הוא בתאות שבזה הוא התחלת ההסתה בזרע ישראל וע"כ גלו למצרים ערות הארץ מקום תוקף הזימה כמעשה ארץ מצרים, והם גדרו עצמן מן העריות דבזכות זה נגאלו כשנתבררו בזה דעם כל תוקף השתקעותם במצרים בתכלית החשכות לא פרצו גדר ערוה ותאוה, ואמרו ז"ל דהיה על ידי יוסף שגדר מן הערוה ועל ידי זה נגדרו כל ישראל אחריו, כי באמת כל ישראל קומה אחת וגוי אחד ולעתיד כשיבורר נקיות ישראל מגיאות על ידי משיח בן דוד יחיה גם משיח בן יוסף דהרי גם הוא מכלל הקומה, וכן במצרים כשנגדר הוא מערוה נגדרו גם הם, והתחלת הגלות התחיל בו דייקא דלעבד נמכר אף שעיקרו בא לבירור התאות והוא היה נקי בזה יותר מהם והביא דבתם מכל מקום כל קטרוג ממהר לבוא על המקטרג עצמו שהרי גם על עצמו הוא מקטרג דגם הוא מכלל קומת הכנסת ישראל, וע"כ איתא (תנחומא וישלח ב') בישעיה שאמר בתוך עם טמא שפתים דבידו רצפה רצוץ פה דדין, והוא עצמו ברוח ד' אשר דבר בו הקדים לומר על עצמו איש טמא שפתים אנכי היינו על ידי זה עצמו שקטרג על בנ"י שהם טמא שפתים, דזולת זה ודאי היה טהור שפתים, אבל כיון שבא לקטרג בזה על ישראל קטרג גם על עצמו ודבור זה עצמו הוא טומאת שפתים שלו והתחיל העונש בו ברציצת פה, וכך היה ביוסף ואחיו שמכרוהו דפעל הטענה עליו בא על ידי קטרוגם, ועל כן נאמר לעתיד והביטו אשר דקרו ורדשו ז"ל בהחליל על משיח בן יוסף שיהרג וכאילו הם דקרוהו כי על ידי קטרוג אחי יוסף בא זה שהם חשבוהו לפסולת מזרע יעקב כמו שיצא מאברהם ויצחק, וצורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד בדמות אדם שעל הכסא שהוא שורש צלמנו כדמותינו וחשבו שמזה יצא הפסולת של גיאות דוהייתם כאלקים, וע"כ מכרוהו לעבד שזהו תכלית השפלות דאם אין שרשו כך חשבו דעל ידי זה ישפל גאותו, ובאמת העבדות היה להם לברר מתאות דעל ידי זה היו גם כל בני ישראל עבדים במצרים דעבדים פרוצים בעריות כמה שכתוב בפרק שלשה שאכלו אין עושים חבורה נשים ועבדים משום פריצותא ובפרק ערבי פסחים דצוה כנען לבניו אהבו הזימה ובגיטין (י"ג ע"א) בשפחה זילא ליה שכיחא ליה פריצא ליה, כי מצד התפשטות כל מיני רע בפרטיותן התאוה הוא היפך מגיאות שהוא מזלזל עצמו על ידי זה, ועל ידי שפלות רעה מתפרץ יותר בתאות אלא שבשרשן הכל אחד, והם שטענו עליו שורש הרע דגיאות ממילא יש בו קטרוג גם על התפשטות רע דתאות ג"כ ומכל מקום לא היה צריך בירורים לדעתם אלא בגיאות, אך באמת הוא יחידי והם עיקר הכנסיה והיו צריכים אז בירורים על העיקר והוא ג"כ ההתחלה ממטה למעלה, והיה גם הוא צריך להתברר בפרט דיבתו על עיקר הכנסיה בתאוה דגם זה נכלל ג"כ בקטרוגם: