מחשבות חרוץ · פרק ט׳, ו׳

וידוע דגיאות הוא השורש של כל מיני רע שנצמח ממלכין קדמאין דמיהו על ידי שכל אחד אמר אנא אמלוך כנודע. והיינו דכל התעוררות הבריאה היה על ידי התעוררות מדת המלכות דאין מלך בלא עם ורצה שיהיה מציאות מלכות. ומזה נשתלשל כל האצילות ועד בריאת אדם בצלמינו כדמותינו נטבע גם בו רצון זה שמזה הוא שורש היצר טוב שהוא להדבק בהשם יתברך וללכת בדרכיו מה הוא כו' (שבת קל"ג ע"ב) להיות כמוהו, וכדרך שאמרו (בבא בתרא ע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, ומה הוא מחיה מתים ופוקד עקרות ושאר דברים אף הצדיקים כן, וזהו הגיאות של מצוה שאמר רבי לבנו (כתובות ק"ג ע"ב) נהוג נשיאותך ברמים דזהו תועלת לעבודת השם יתברך וכדרך שנאמר ביהושפט ויגבה לבו בדרכי ה'. דבשפלות ידים ידלף הבית שעל ידי שפלותו יחשוב שאין כל מעשיו כלום ושאי אפשר לו להגיע לשום מעלה ומדריגה ועל ידי זה יתעצל במעשה והשתדלות ועד שיהיה כלל הבית מלא דלף טורד, אף על פי שלא יגבר עליו יצר הרע לשקעו ברע גמור על כל פנים לא יניח לו שום דבר טוב במחשבתו, וע"כ צריך לזה גבהות הלב שידע שהוא חלק אלו"ק ממעל ושיוכל להיות בתכלית השלימות והמעלה, וכמה שכתוב בתנא דבי אליהו (רבה פרשה כ"ה) חייב כל אחד לומר עד מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב וכמו שיהיה לעתיד הנכשל ביום ההוא כדוד, וזהו כל עיקר כח היצר טוב להסיתו להשיג המעלה הגדולה ולדמות לקונו, ועיקר היצר הרע הוא ג"כ להסית על זה והייתם כאלקים וגו' מה הוא בורא עולמות (בראשית רבה פרשה י"ט) אבל מצד הרע והפירוד שיוכל להיות מעצמו כאלקים וכנגדו ית', וזהו שורש הגיאות הרע שלא להתבטל ממי שצריך להתבטל ולחפוץ לעלות למעלה ממדריגתו והראוי לו ובזה הוא שורש הסתת היצר והנחש הקדמוני והוא ההתחלה לכל מיני רע. וי"ל דזהו פקיעת איגרא היינו ביטול שורש הרע דגיאות שזהו המחיצה שבין ישראל לאביהם שבשמים. ואצל נפשות דישראל אין בהם שום רע בעצם רק הכל מצד הקליפה הסובבת לפרי והחוחים הסובבים לשושנה עליונה שהיא כנסת ישראל וכמו שמשלו בסנהדרין מ"ד א' להוצי דסביב האסא, ושורש הרע דגיאות ג"כ אינו בהם בעצמותם רק מצד המקיפים וזהו האיגרא המקיף, ואף על פי שהגג אין מגביה עצמו יותר ממה שהוא מכל מקום האדם עושהו בגובה כמה שירצה והוא מתגבה על ידי האדם המגביהו, ואצל ישראל ששרשם ממקום הקדושה עיקר הגיאות שלהם הוא מצד הקדושה והסתת היצר להם בא מצד התאוה דדבר זה היה בשורש התחלת הסתת המסית הראשון בפעל באכילת עץ הדעת, ומה שיצא לפעל יש לו כח ההתפשטות ליכנס גם אל הקודש דנפשות ישראל מצד ההתפשטות דסביב רשעים יתהלכון, משא"כ השורש שבכח שהביא אל הפועל בהסתת והייתם כאלקים שהוא יצרא דעבודה זרה לא יצא אל הפעל באדם הראשון שהוא שורש כל הנפשות רק באומות העולם מזרעו אחר כך, וע"כ אף שאח"כ כשיצא לפעל באומות העולם נתפשט גם בישראל מכל מקום איתא (סנהדרין ס"ג ע"ב) לא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות דאצלם לא מצא יצר זה התפשטות גמור בקרב לבם מצד עצמו רק מצד ההסתה לתאות באו לעבודה זרה. ועד דלבתר דאביקו בה אז הוא שנכנס גם יצר זה בקרב לבם ממש, וכך התפשטות הגיאות שהוא השורש דיצרא דעבודה זרה שממנו הוא שבא יצר התאוה דעריות, ואצל אומות העולם ההתחלה הוא מלמעלה למטה מאחר דשרשם ברע, אצל בנ"י הוא להיפך ועל ידי התאוה באים לגיאות כשנכנס בו החמדה לתאות עולם הזה הוא חומד גם להתנשאות והתגאות שגם זה מכלל תאות עולם הזה , וע"כ נמשל אצלם הגיאות לגג שהוא נעשה גבוה על ידי פעולת אדם המגביהו אחר שנבנה בנין, וכך הגיאות דבני ישראל הוא על ידי פעולת ההגבהה שהיצר מגביהו אחר שנעשה איש ובעל הבית בכחות גופו ולבבו, מה שאין כן גוג עם ו' דמורה על עצמותו מצד עצמו הוא כן כולו משרשו עד קצהו מבריח מקצה אל הקצה ומלחמתו יהיה בעת קץ, דניצוח כל אומה הוא על ידי שהנפשות ישראל מזדככים בדבר זה שבו כח אותה אומה מצד הרע המקיף לטוב, ובזה הם נוצחים לבטל אותו הרע המקיפם כאשר יצא כנוגה צדקם באותו פרט נקי מכל סיג ופסולת ותערובת רע, וכך הם הולכים ומתבררים עד עת קץ שיגיע הבירור להתחלת הרע בשורשו שהוא בגיאות ואז יתעורר גוג, שעדיין לא נתבררו ישראל בזה עד אז דיתבררו על ידי משיח גם בזה: