מחשבות חרוץ · פרק ט׳, ג׳

ותחלת בנין קומת כנסת ישראל היה ביציאת מצרים שנבנו אז להיות עם אחד וגוי מיוחד בארץ להשם יתברך דמתחלה אבות העולם היו יחידים שהכירו הש"י, ואף יעקב אע"ה שמטתו שלימה לא נתברר עדיין שהוא כן בכל זרעו אף אותם המשוקעים בתכלית השיקוע בענייני עולם הזה יש בהם שורש הדבוק בהשם יתברך והוא שורש האמונה שהם מאמינים בני מאמינים, ומיד שבא משרע"ה ועוררם האמינו מיד בהשם יתברך ובזכות האמונה נגאלו, היינו כי על ידי זה נתעורר האור מעט מעט בקרב לבבם עד שזכו לצאת מאפלה לאור גדול, כי האמונה הוא התחלת השגת אור שכינתו ית' בתחתונים, כאשר הוא בתכלית ההעלם שאין לו שום השגה כלל די בהשגה זו דרך אמונה פשוטה בלב שישנה בכל ההמונים מישראל דעל זה אמרו (מכות כ"ג ע"ב) בא חבקוק והעמידה על אחת כו', שהוא עמוד אחד שעליו אנו חיים וקיימים גם בשפלותינו זה שאין שום השגה גלויה בלב, וכל השגות המשיגים ג"כ הוא רק דרך אמונה על הרוב אלא שעל ידי זה יוכלו לזכות בעתים מזומנים גם להשגה אמיתית המבוררת וניכרת לעיני השכל והלב וזהו רק ליחידים המשיגים אבל כלל הכנסת ישראל הוא רק דרך אמונה לבד, ובאמונה זו תקועים כל הנפשות דבני ישראל אחד לא נעדר ואפילו פושעי ישראל שהגדילו עבירות הרבה אמונה זו עדיין תקועה בלבבם וכידוע דהרבה פושעי ישראל מסרו נפשם על קידוש השם, וכמו שאמרו ז"ל בבראשית רבה (פרשה ס"ה) על פסוק ריח בגדיו, ואפילו אותם שלא עלה בלבם הרהורי תשובה בשום פעם ונשתמדו להכעיס מכל מקום אם יבשרום שמשיח בן דוד בא ודאי יאמינו וישובו בתשובה שלימה, ואפילו אותם האפיקורסים שלא ישובו בבשורה בעלמא כשיתקע בשופר גדול אז יבואו גם האובדים והנדחים דיחרדו וישובו ואז לא ידח ממנו נדח דגם כל הנדחים שנטמעו בין העמים ישובו, מה שאין כן אומות העולם דאין בהם שורש זה במעמקי הלב להיכן ישובו דהתשובה הוא רק שיחזרו לשרשם והם שרשם ברע ואם ישמעו ישועה אמיתית אם יאמינו לזה יאבדו עצמם לדעת או יבואו ללחום על ד' ועל משיחו, זולת אותם הגרים גרורים שיהיו עבדים לישראל כמו רבים מעמי הארץ שנתייהדו בימי מרדכי ואסתר מצד הפחד ולא לשם שמים, וע"כ אין מקבלים גרים אז (יבמות כ"ד ע"ב) אלא שמכל מקום אין המשפט להאבידם ויהיו עבדים, אבל פושעי ישראל מיד שישובו ישובו לגמרי לשרשן מאבותם לאהבה את הש"י באמת בכל לב ונפש ומאוד, ודבר זה היה כלל הבריאה שיהיה כנסיה שלימה מבני אדם דבוקים בהשם יתברך אפילו בהיותם משוקעים במקום שמשוקעים, כי מי שהשגתו גדולה מה רבותא הוא מי שיודע רבונו והוא לנוכח עיניו ולא ימרוד בו, ועיקר קילוסו ית' וכבוד שמים מתרבה כשמקומות היותר שפלים ויותר תחתונים יכירו ג"כ כח מלכותו ועל זה היה תכלית הבריאה והשתלשלות הנבראים עד עולם הזה הגופני הזה, והרבה מלאכים ושרפים יש שמכירים גדלו אלא שהשם יתברך רוצה ומתפאר בתהלת עמו בני ישראל למטה וכל מקום שמשוקעים בגופניות יותר הקילוס גדול עוד יותר: