ומדרגה אחרונה של השתלשלות אורות אצילות קדשו ית' עד שיהיה מושג לאדם המשיג, הוא המדריגה דגילוי שכינה שהוא האור השוכן בלבבות בני ישראל כטעם צור לבבי שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה פרשה ה') דהקב"ה לבן של ישראל, וכידוע דהוא הנקרא ג"כ כנסת ישראל היינו דכנסיית וקיבוץ כלל הנפשות דישראל שהם חלק ה' ממש שנפח באפיו מרוחו ית' כאדם הנופח מרוחו, כך כביכול שייך זה במדות האצילות שהם דוגמת קומת אדם וכמו שהאציל מרוחו על הנביאים כמה שכתוב רוח ה' דבר בי וגו' כי יתן ה' את רוחו עליהם שהוא ההשגה דמאמר השם יתברך היינו מה ששופע בחדרי לבבו אורו ית' להשיג מה הוא רצונו ודבוריו הם דבר ה' שאומר כה אמר ד', כך יש רוח זה בכל הנפשות דישראל שהרי כולם הגיעו במעמד הר סיני למדריגת נבואה ושמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה, וכן יגיעו לזה לעתיד שנאמר ושפכתי את רוחי על כל בשר אלא שבעולם הזה הוא אצלם בהעלם עצום ואינו בהתגלות אלא בנפשות הגבוהות הנבחרים לנביאי ד', אבל שורש הנפשות דבני ישראל הם כולם אצולים מרוחו ית' והוא הוא אור שכינתו ית' השוכן בקרב בני ישראל ובמעמקי לבבם וזהו שורש חיותם:
מחשבות חרוץ · פרק ט׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.