מחשבות חרוץ · פרק ט׳, י״ז

ומתחילין לספור מיד בלילה קודם הבאת העומר. דמיד ממחרת הפסח מתחיל התגלות ספירה זו אחר אכילת הלחם עוני דפסח שהוא הגורם ומביא להבאת עומר זה. דבאמת בליל פסח עצמה יש נגד הלחם עוני המורה צמצום אכילת הבשר דפסח המורה הרחבה כמה שכתוב כי ירחיב וגו' ואמרת אוכלה בשר, וכן שתיית היין המוליד שמחה והרחבה בלב. אבל כמו שהבשר והיין דקדושה ומצוה אין מוליד הרחבה דתאוה יתירה ושמחת הוללות בלב, כך הלחם עוני אין מוליד צמצום בלב ואין מולידים רישות ועושר אלא לחם חוקו שהוא העומר שהוא אכילת הצדיק לשובע נפשו, דעל זה נאמר ד' רועי לא אחסר וכוסי רויה כסא דדוד המע"ה המחזיק רכ"א לוגין (יומא ע"ו ע"א) שזהו שיעור הרויה והשובע אצלו כפי חוקו לא יחסר, אבל מי שמתפשט בתאות שלא כרצון השם יתברך שאין השם יתברך רועהו יוכל לבוא לחסרון של"י מילוי לו תאותו וכמה שכתוב בפרשת בן סורר ומורה דסופו ללסטם הבריות, כי הלחם שקר של עושר דתחלתו גורם דאחר ימלא פיהו חצץ ויבוא לרישות, ועל זה הוא כוס החמישי דרשות דאצל בני ישראל דלא ידח מהם נדח ואין שום דבר מלבר הם יכולים לשוב אל ד' ולהכניס הכל אל הקדושה אפילו המותרות. וארבע כוסות הוא מצות חכמים דלא יפחת מזה הוא שתיית החובה ויותר מזה נראה כמותרות וכשותה להשתכר ולתאוה. אבל הם אומרין על זה הלל הגדול ולי"א ד' רועי לא אחסר דמכיר דגם זה מהשם יתברך וכל מעשינו פעלת לנו וגם התפשטות התאוה המותרות הוא מהש"י, ובזה נעשה כל אכילתו על טהרת קודש ואין כאן מותרות כידוע מהאריז"ל דבאכילת שבת ויום טוב וכדומה מסעודות מצוה אין שם מותרות דהכל נכנס לקדושה, וכמו באכילת קדשי מקדש דהיה מצוה שלא להשאיר נותר צווחו שערים יבוא כו' וימלא כריסו מקדשי שמים (פסחים נ"ז ע"א) ולא נחשב רעבתנות כלל, וכן מי שזוכה לאכול חוליו על טהרת קודש דגם מרשות שלו נעשה מצוה ושולחנו דומה למזבח ושתיית גרונו כניסוך היין אין כאן מותרות כלל וגם הרשות שלו הוא על טהרת הקודש, דהשם יתברך משפיע לו על זה ורצון השם יתברך שיהיה לו הרחבה ואין זה נקרא אצלו מותרות, וכמו שנתבאר לקמן משלמה המע"ה שאמר הטריפני לחם חוקי על שולחנו שולחן מלכים וסעודת שלמה בשעתה, וכל ישראל בני מלכים (שבת קכ"ח ע"א) דאפילו כסעודת שלמה בשעתה כולם ראוים לה וכמה שכתוב בריש פרק הפועלים, ולא נחשב מותרות כלל לאחר ברכה דהארץ נתן לבני אדם כמה שכתוב בריש פרק כיצד מברכין, היינו כשמכיר שהשם יתברך הוא הנותן והמשפיע ושהכל ממנו כל קניניו ופעולותיו ורצונותיו ומחשבותיו אין עוד מלבדו בזה מכניס הכל אל הקדושה שיהיה כולו קודש לד':