מחשבות חרוץ · פרק ט׳, ט״ו

והתחלת ספר יהושע שהוא התחלת הספר שנתחבר על ידי בני אדם אחר התורה שבכתב שמהשמים שהוא התחלת התורה שבעל פה מתחיל בו' שהוא אות אמת הרומז לתורה שבכתב, ובמלת ויהי הרומז לצרה בכל מקום שהוא אחר מות משה תיכף שנשלם התגלות תורה שבכתב התחיל השכחה כמה שכתוב (תמורה ט"ז ע"א) דנשתכחו כמה הלכות באבלו של משה. וזהו הצרה והחשוכא הקודמת לנהורא דתורה שבעל פה שהוא מצד האדם אי אפשר להתגלות אלא על ידי החשוכא הקודם דעל זה אמרו בהשולח (מ"ג ע"א) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן, ובעת החשוכא קודם שהתחיל זריחת אור דתורה שבעל פה עדיין היה השפעת אור תורה שבכתב מאיר, והם השמונה פסוקים שבתורה שנאמר בהן ויתמו ימי בכי אבל משה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה וגו' וישמעו אליו וגו' ויעשו כאשר צוה ד' את משה, שחכמת יהושע היתה מורגשת רק מה שסמכו משה וכן ששמעו אליו היה רק דויעשו כאשר צוה וגו' וזהו הסיפוק ממן שבכליהם עד ט"ז בניסן כמה שכתוב בקדושין ל"ח א' דאף על פי שפסק ירידת המן בפעל מן השמים במיתת משרע"ה עדיין היו יכולים להסתפק ממנו עד שטעמו מעבור הארץ שהיא טעימת ההשגה הבא על ידי יהושע בן נון תיכף פסק המן, והתחיל השגה חדשה של פני לבנה דיהושע להיות לחם הארץ מתהפך ללחם השמים, ודבר זה לא היה אפשר עד ממחרת הפסח שאכלו מקודם מצה לחם עוני לפירוש ר"ת בתוס' קדושין ל"ז סוף ע"ב דאכלו מן הישן לר"י, ומסייע ליה הירושלמי שהביאו תוס' שם ל"ח ריש עמוד א' דלא אכלו מצה כלל, י"ל כיון דלא אכלו מפני האונס והאיסור דחדש מחשבתם לאכול מצטרפת למעשה כמו האידנא בפסח ושפע הקדושה הנמשך מהמצוה שופע והולך כאילו עשאוה בפועל כיון דמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה (כמה שכתוב ברכות ו' ע"א), ועל ידי זה נמשך קדושת המן בלחם עוני שהוא לחם הארציי שבתכלית השפלות והעוני, ושלא יפחדו מאחר שההמשכה על ידי לחם עוני יגרום איזה צמצום חס וחלילה בההשפעה כמדת העוני, ובאמת מפני כן היה המשכת ההשפעה ע"י לחם עוני שיצמצם עצמו בתאות, דכל התאות מכונות על שם אכילה שהיא התחלת תאות יצר הראשונה שנולדה באדם הראשון ועל שם הלחם כמו שנאמר ערב לאיש לחם שקר וכדומה הרבה, אך צמצום זה הוא רק לאפוקי מילוי הכרס במותרות ואכילה גסה כבטן רשעים, אבל לא צמצום מכדי הצורך חס וחלילה דאמרה תורה ואכלת ושבעת כדי שביעה וצדיק אוכל לשובע נפשו ולא ירעיב ד' נפש צדיק, ועל זה ביקש שלמה המע"ה ריש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי ודייק חוקי כל אחד כפי חוקו כאותו עני בתרנגולת פטומה ויין ישן (כתובות ס"ז ע"א), וכן סעודת שלמה בשעתה היה אצלו לחם חוקו ואינו אצלו בכלל עושר והרחבה יתירה עדיין ופחות מזה היה נקרא אצלו צמצום וריש, וגם במן נאמר לקטו ממנו איש לפי אכלו וגו' איש לפי אכלו לקטו היינו כפי חוקו בצמצום לא העדיף ולא החסיר: