מחשבות חרוץ · פרק ט׳, י״ד

וזהו המשכת לחם מן השמים וכמו המן שניתן ליוצאי מצרים, וכן איתא (מכילתא בשלח יז') לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן, והרי התורה ניתנה לכל ישראל מורשה קהלת יעקב וכמו שאמר אותו ע"ה לר' ינאי ירותתי גבך (ויקרא רבה פרשה ט'), ועל כרחך דכולם אוכלי מן כי העוגה שהוציאו ממצרים היה בה טעם מן, ואם כן כל מצה שהיא על שם אותה עוגה ודאי ג"כ יש בה טעם מן, ומזה הוא המשכת המזון דכל השנה דבפסח על התבואה (ר"ה ט"ז ע"א) דעל ידי לחם עוני זה שאוכלין במצות השם יתברך דמכירין עוניים ושפלותם רק מה שהשם יתברך נותן על ידי זה ממשיכין השפעתו ונתינתו לחם לכל בשר, ונמצא כל הלחם טעם מן. וזה שאמרו אח"כ הודו לאל השמים כי לעולם חסדו, היינו דלחם זה אף על פי שהוא מן הארץ נעשה בקדושת לחם מן השמים מאחר שמכיר שהשם יתברך הוא הנותן, וזה שאמרו בפרק ערבי פסחים דכו' כי לעולם חסדו נגד כו' דור שקודם מתן תורה דנהג בחסדו, ובאמת דור הכו' הוא דור משרע"ה שקבלו התורה, אבל כך הולכים המדרגות מגילוי לגילוי עד הכו' שהוא שלימות התגלות שם ההוי' במעמד הר סיני דשמעו כולם אנכי הוי' אלקיך מנהיגך, ועד נותן לחם לכל בשר הוא שלימות הדרך ארץ שקדמה לתורה דמכיר הנותן שהוא ברכה הקודמת דעל ידי זה הארץ נתן לבני אדם כמה שכתוב בריש פרק כיצד מברכין היינו לנהוג מנהג דרך ארץ, ואח"כ זוכה לתורה מן השמים וזהו הודו לאל השמים ואז פורקין ממנו עול דרך ארץ שזוכה ג"כ ללחם מן השמים כמו שהיה בפעל בדור המדבר, והוא פעל דמיונו לכל הדורות וכמה שכתוב בילקוט דהיה המן גבוה שני אלפים שנה, ונראה לי דהכוונה על שני אלפים תורה דכל אותן דורות ניזונין מכחו ואף על פי שאינו בפעל ממש לחם מן השמים מכל מקום הוא בכח כן אצל כל ישראל בכל הדורות שאחר מתן תורה דאין פרנסתם בטבע כלל כאומות העולם, רק ממש דוגמת מן כידוע למשכילים המתבוננים ויודעים ומכירים בטוב הנהגת השם יתברך שרואים בחוש ממש כן, ואפילו בזמן שהיו ישראל בארץ חורשים וזורעים היה ניכר ברכת ד' ולא על דרך הטבע. וכמו שבין תורה שבכתב לתורה שבעל פהשזו חכמת השם יתברך וזו חכמת בני אדם אלא שמכירים שהוא ג"כ מהשם יתברך ונעשה מזה ג"כ תורה שלימה וחכמת הש"י, כך בין המן שאכלו דור המדבר מקבלי תורה שבכתב שהיה מפורש נגלה לעין לחם מהשמים ובין המן שבדורות שאח"כ שהוא לחם מהארץ רק על ידי שמכירים שהוא מהשם יתברך נעשה גם הוא לחם מן השמים, וזהו על ידי התפשטות קומת החכמה תתאה תורה שבעל פה בלבבות דבני ישראל שהתחיל מיד בביאת הארץ שאז נשבת המן, כי הביאה לארץ הקדושה הוא הבאת הקדושה גם בארציות שיתהפך להיות ספין ורקיע כעצם השמים לטוהר: