מחשבות חרוץ · פרק ט׳, י״ג

וכוס חמישי דרשות פירוש בגבורת ד' פס"ה דהוא נגד הפרנסה שאחר הגאולה עש"ב, היינו דאחר השלמת החיים צריך דבר המקיים החיים שכך יסד השם יתברך בבריאה שיצטרכו מזון המקיים החיים, ואחר ויפרקנן מצרינו כי לעולם חסדו אומרים נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו דאחר הגאולה צריך פרנסה, ודבר זה הוא ממילא מאן דיהיב חיי יהיב מזוני (כדרך שאמרו תענית ח' ע"ב), וקיפוח הפרנסה בא רק על ידי רעת המעשים כמה שכתוב בסוף קדושין ואז צריך לתשובה, וזהו הכוס חמישי אחר גמר הקומה שלימה שהוא קומת האדם ישר אבל יש שמתעקם ואינו ישר ואחר שיחטא וישוב צריך לשוב שנית למקורו שהוא ההתחלה ועולה דרך פתח הגבוה יותר כמה שכתוב במנחות (כ"ט ע"ב) היינו שמגיע לשורש העמוק יותר, כידוע דיש חמש מדרגות בנפש נפש רוח נשמה חיה יחידה, נפש רוח ונשמה הם המתפשטים בקרבו וחיה יחידה הוא השורש הנעלם העומד בסוד מקיף, והמקום שבעלי תשובה עומדין שאין צדיקים גמורים כו' הוא שכששב לד' אחר הריחוק זוכה להשיג עומק שורש נפשו הדבוקה באלקים חיים לגמרי להתייחד עם קונה בלי פירוד כלל ושלא יהיה שום מסך לחצוץ ביניהם, וזהו מדרגת היחידה שהיא האין שהוא מזל לישראל דמשם שופע מזוני לכל בשר אף למי שהוא בתכלית השפלות דעל זה רומז השם בשר כמה שכתוב (בסוטה ה' ע"א) דרצה לומר בושה סרוחה רמה, ועל ידי שעובר עבירה ומתבייש בה שזוכה לבושה על ידי היראה שהיא הבושה כמה שכתוב בנדרים (כ' ע"א) על ידי זה זוכה לתשובה [אותיות בושת] שלימה עד שמוחלין לו עונותיו עד ששב בשרו כבשר הילד שלא חטא מעולם, ובפסח שהמצות באכילה ממשיכים ג"כ מזה שפע מזוני ופרנסה לכל השנה לכל הנפשות דבני ישראל, אבל אין זה עיקר המכוון וכמה שכתוב פסח על שם שפסח וגו' מצה על שם וגו' ואין המכוון במצות דאכילה בשביל האכילה עצמה וכדי שיהיה למזון, אלא שמכל מקום ממילא הוא נעשה מזון להחיותו ולקיימו, וכך השפעת המזון הוא ממילא והעיקר המשכת הגאולה בהשגת אור גדול וחיותו ית' המחיה כולם בחיי עולם, וכפי מה שהאלקים עשה את האדם ישר אין צריך עוד כי השפע המחיה הוא עצמו המקיים החיים ג"כ, וכמו שהיה במדבר המן שהוא השפע של אותיות התורה וכן לעתיד דמלאה הארץ דעה את ד' בהתפשטות חכמת התורה שבעל פה בכל הנפשות דבני ישראל היותר תחתונות עד דלא ילמדו עוד וגו', עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת (שבת ל' ע"ב) שלא יהיה שום חסרון מזון כלל דדורשי ד' לא יחסרו כל טוב, ועל כן כוס חמישי רשות דלא שייך לקבעו חובה דאדרבא כפי מה שקבע השם יתברך לחובה על בני אדם אין צריך יותר, רק כשזוכה לחיות שהוא רזא דחיה זוכה ג"כ ליחוד הגמור רזא דיחידה שהוא נשיקות פיהו הטובים מיין, ולא היה רצון הש"י שיחטא האדם וישוב כלל וכמה שכתוב בבראשית רבה על פסוק וירא האור כי טוב דבחר במעשיהם של צדיקים ולא במעשיהם של רשעים היינו אחר שחזרו בתשובה, אף דמצד ברייתו של עולם היה כן ברישא חשוכא ויתרון האור הוא מתוך החושך היינו מצד הקלקולים שבעולם ומצד האדם שהוא בעל חסרון יוכל להשיג מעלה יותר במילוי חסרונו יותר על ידי הנהורא דבתר חשוכא, אבל מצד השם יתברך הוא רוצה באור הטוב, וע"כ הוא רק רשות כפי מה שהוא אדם ויודע דעדיין לבבו אינו שלם לגמרי, אף דכל אחד מישראל רואה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וזוכה לגילוי שכינה שהיה אז בכל דור ודור באותו לילה, מכל מקום מפני רוב הזוהמא של כל מיני רע שחלל הלב מלא מהם מצד השאור שבעיסה ושעבוד גליות שהם החוחים המקיפים את השושנה אף על פי שכבר ביערו החמץ לפי שעה מפנימיות מעמקי הלב עדיין עומד מקיף כיון שלא נתבער מהעולם לגמרי, ועל ידי זה אינו מניח לגילוי שכינה שבליל פסח לבוא להתגלות לבו רק הוא דרך העלם, וע"כ צריך כוס חמישי לתת מקום לשורש החיים הנעלם להתפשט עד שיקוים החיים ג"כ על ידי הוספת שמחה בלב שבזה הלב מתרחב יותר. וכטעם ופחד ורחב לבבך שבהוספת פחד ד' בלב כן מוסיף התרחבות ושמחה בלב, ועל ידי זה מתפשט גם השורש הנעלם של מקור חיותו הדבוק באלקים חיים ומלך עולם בחדרי הלב עד שבא למדריגת הגילוי ונמשכה הפרנסה שאחר הגאולה: