מחשבות חרוץ · פרק ח׳, ו׳

וזהו תכלית הדביקות עד שיקרא כולו בשם ד', וכדרך שאמרו (בבבא בתרא ע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, וזהו כשיגיע לתכלית השלימות דלעתיד על ידי משיח בן דוד מזרע יהודה, והוא על ידי התשובה שישראל נגאלין בו ומקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שהוא מקום יותר עליון, כי צריך להגיע למקום הידיעה שלמעלה מהבחירה שמשם הוא תיקון הקודם שלא יהיה שום חסרון מאחר שדבוק במקורו והכל מהשם יתברך , ואז מתעלים כנסת ישראל ממדריגת ה' אחרונה לראשונה שהיא רזא דעולם הבא ימים שאין בהם חפץ ובחירה, ובזאת יתהלל המתהלל שזוכה לכתר שם טוב, דשמן טוב מריח רק מקיטון לטרקלין דצדיק גמור הוא בהגדרה כל אחד כפי קו המדה שלו כפי מה שהוא אדם, מה שאין כן בעל תשובה פורץ כל מיני הגדרות ובשעתא חדא ברגעא חדא יוכל לקנות עולמו ולא עוד אלא שקורין לו רבי כר"א בן דורדיא (עבודה זרה י"ז ע"א) שהוא למעלה ממדת ומדריגת השגת אדם שיוכל להשיג ולבוא ברגע אחד מהשתקעות תכלית החושך לאור גדול, וזהו השם טוב שהוא מסוף עולם ועד סופו (עיין יבמות ט"ז ע"א) ועל זה נאמר וירח ריח בגדיו ריח בוגדיו (סנהדרין ל"ז ע"א), דאחר ששבו מהם הוא עיקר הריח טוב המריח בכל העולם כולו, וכדניאל חנניה מישאל ועזריה שהם בעלי שם טוב הנזכרים במדרש על פסוק טוב שם שהם בגלות בבל אחר תוקף החטאים עד שגרמו תכלית הריחוק וגלות הארץ, כשחזרו להתקרב זכו ליד ושם הטוב מבנים ובנות שם עולם אשר לא יכרת, כי השם עולם דיוסף הוא רק בבנים כי הפרני אלקים בארץ עניי שאם הוא אינו צדיק יוכל להתתקן בזרעו דברא מזכה אבא (כמה שכתוב סנהדרין ק"ד ע"א), ושארית יוסף הם בניו שזהו השארית של האדם, וזהו השם ושאר של הצדיקים גמורים בתולדותיהם בגופניות בבנים למי שלא השתלם ברוחניות במצות ומעשים טובים שהם עיקר תולדותיהם של צדיקים, אבל הבעל תשובה מתוך המרירות ושבירות לבו דקרוב ד' לנשברי לב ואני את דכא הוא מאיר לו האור של שורש נשמתו שזהו השגת עצמיות שם האדם המורה על שורשו, והוא השם עולם שניתן להם בביתו וחומותיו ית"ש לא מצד תולדותיהם והשתדלותם בעולם הזה רק מצד שרשם בעולם העליון ואצילות קדשו ית' שהוא ביתו ית' ומשם אצילות כל הנפשות דבני ישראל שהם חלק ד' דמאן דנפח מתוכו נפח, וזהו שם עולם שאי אפשר להיות נכרת כלל שאפילו יגדיל עונות זו למעלה מזו אין נעקר שם ישראל ממנו היינו שורש הנעלם שבו ואור זה אי אפשר להשיג בעולם הזה אלא על ידי התשובה כי כך ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת ע"ז ע"ב) ואמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה ב') חושך זה מעשיהם של רשעים ואור זה מעשיהם של צדיקים ואינו יודע במי הקב"ה חפץ כו', ודייק מעשיהם של רשעים דודאי אין חפץ השם יתברך ברשעים ולא שייך לשאול זה על זה במה חפץ, אבל החושך שהוא מכלל ברייתו של עולם שהשם יתברך נקרא ג"כ בורא חושך דכך רצה השם יתברך שיהיה גם זה הרי ראינו דיש חפץ להשם יתברך זהו מעשיהם של רשעים, כי יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים כדוד המלך ע"ה בנסיון דבת שבע אף על פי שלבו היה חלל בקרבו והיה צדיק גמור הזמין לו השם יתברך מעשה רשעים כדי להקים עולה של תשובה (עבודה זרה ה' ע"א) דדבר זה אי אפשר אלא על ידי חושך הקודם, ועל זה אמרו בחגיגה (ט"ו ע"א) וסוטה (כ"ב ע"א) ובבבא בתרא (ט"ז ע"א) בראת צדיקים בראת רשעים, והרי אמרו (נדה ט"ז ע"ב) צדיק ורשע לא קאמר, אבל באמת בוצין מקטפיה ידוע (כמה שכתוב ברכות מ"ח ע"א) ויוכלו להכיר גם בילדים דיש שתחלת יצירתו בטבע טוב להלוך בתום ויושר ויש להיפך והוא בכלל חכם או טיפש, דאין הכוונה בחכמה אנושית רק חכמת האמת להתנהג כפי הראוי מצד החכמה. ואין זה ענין לבחירת צדיק ורשע דגם מי שנברא צדיק יצרו מתגבר עליו בכל יום וצופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו (קדושין ל' ע"ב) ולהטותו לדרך המות והבחירה בידו, וכן הנברא רשע הבחירה בידו לכפות יצר לבבו שבתולדה ולשוב אל השם יתברך ולזכות למקום שבעלי תשובה עומדין ואין השם יתברך בא בטרוניא עם בריותיו, ועל כן כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוטה נ"ב ע"א) ולכן צדיקים נדמה להן כהר (כמה שכתוב שם) שהתגברות היצר הרע עליהם עצום מאוד מקביל לכח הטוב העצם שבהם בטבע תולדתן, ועל כן יושבים ובוכים איך יכולנו לכפות כו' ובכיה זו מה טיבה אדרבא היה להם לשמוח שזכו לכפות הר גדול כזה, אבל הצדיקים הם החושבים שהוא בהשתדלותם ואז מכירים האמת דהם לא יכלו לכפות כלל הר גדול אלמלא הקב"ה עוזרו ומכירים האמת דהכל מהש"י, ועל כן בוכים על טעותם בעולם הזה ושלא זכו להכיר זה בעולם הזה שהוא השגת המקום שבעלי תשובה עומדין: