מחשבות חרוץ · פרק ח׳, ד׳

וראשון של פסח שהוא ראש לכל הזמנים ומועדים וראשית בנין אומה הישראלית נתגלה להם עומק ראשית זה ובשכר זה יזכו ג"כ לשמו של משיח, וידוע דהשם הוא שורש הדבר ושם האדם מורה על שורש נפשו ושם משיח הוא השורש דקדושת אומה הישראלית שיתגלה לעתיד כאשר יכון לעד השפת אמת שנתגלה בהתחלה, והוא הנעיצת תחלתן בסופן שיתגלה דראשון לציון הנה הנם דציון הם השערים המצוינים בהלכה כמה שכתוב בברכות (ח' ע"א), והראשון היינו הכתר תורה שהוא הכתר עליון הנה הנם הנפשות דבני ישראל שעלו במחשבה תחלה ודבוקים בשרשם בכתר עליון הנעלם, וזהו התגלות עומק ראשית האור שנתגלה ביציאת מצרים אחר ההשתדלות בזכר ליציאת מצרים שיעשו בכל שנה ושנה, שיצא האור מעט מעט מההעלם עד שיבוא לגילוי הגמור ויזכו לחיי עולם, דעל כן תחיית המתים יהיה בפסח ומפטירין זה בחול המועד פסח, ושביתת יום טוב ראשון דסוכות היא השגת דרגא דיעקב נסע סוכותה שהוא רזא דשם הוי' כידוע, ועל ידי זה יזכו לבנין בית המקדש שהוא סוכת שלום ורזא דעבודה, וראשון דלולב בו ניצוח האומות כמה שכתוב בויקרא רבה (פרשה ל') וכריתת זרעו של עשו שהוא הראשית דגוים וכתר דסיטרא אחרא על ידי התעלות קומת כנסת ישראל שברזא דאני וכתר מלכותם על כל הגוים, ועל כן מפלת גוג ומגוג בסוכות שעשו הוא הראשון דאומות וגוג הוא האחרון שבהם, וכל ג' כתרים אלו נתגלו בפסח מצד התגלות שורש הכתר עליון שממנו עיקר התחלת הגאולה על ידי זה אמר לו תיכף אח"כ עד כה תאמר אל בני ישראל ד' אלקי אבותיכם וגו' וגילה להם שם ההוי' שהוא אלקי אבותיכם על ידי התכללותם במדת יעקב אע"ה הבחיר שבאבות כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה ס"ג) דכולם נקראו (בכתי"ק) יעקב, ודזה שמי לעלם ואע״‎פ שהוא לעולם לעלם כתיב דבעולם הזה נעלם, כי הוא המשכת הקו אמצעי שמכ"ע הנעלם עד סוף כל דרגין ועל ידי זה הוא האחיזה בכתר עליון הנעלם, שמצד ההעלם כל ההשגה הוא רק שעל ידי השגת אור זה הוא יכול להגיע להשגת מדרגות ההתפשטות דיש מאין, וידוע דששה חדשים קודם נתבטלה עבודה מהם והיינו בתשרי, ושנים עשר חדשים קודם היתה התחלת הבשורה דהיינו בניסן הקודם, ונראה לי דאז בניסן הקודם היתה התגלות התחלת דניצוצות האור בקרב הלבבות דבני ישראל על ידי שהאמינו דהשם יתברך על כל פנים עתיד ומוכן לגאלם, והוא השגת השם אהי', ובתשרי שכבר השיגו קצת חירות בהווה הוא השגת השם הוי', ובניסן שאח"כ שבו נגאלו הוא התגלות המורא גדול דגילוי שכינה על ידי ועברתי וגו' אני ד' דנתגלה דאני הוא ולא אחר: