מחשבות חרוץ · פרק ח׳, ג׳

וכתר תורה שהוא למעלה מכולם הוא דרגא דהוא, שהוא עומק הנעלם שדבוקים בו כל זרע ישראל דע"כ כולם זכו לקבלת התורה מה שלא עשה כן לכל גוי שאין להם שייכות לשורש הנעלם, שממנו נמשכת החכמה העליונה יש מאין כנודע, ונובלות שלה היא התורה כמה שכתוב בבראשית רבה (פרשה יז') היינו דהתורה היא חכמתו ית' אלא דשם הוא הידיעה שלא נתגלה בעולם הזה רק הבחירה שהיא הנובלות שלה כעלה הנובלת מהאילן דנראה כנפרדת מהאילן ובאמת היא היא מעצם האילן, וראש החכמה הוא הכתר והוא כתר תורה שהוא דרגא דהוא שנעוץ ג"כ בדרגא דאני, וכמו שנגלה לי בחלום [א' דפסח תרכ"ה] פירוש מה שכתוב בהגדה אני הוא ולא אחר דגילה אז דבר זה דאני שהוא מדרגה אחרונה דגילוי שכינה שנתגלה בקרב כל הנפשות דבני ישראל בליל פסח הוא עצמו מדרגה היותר עליונה הנעלמת דרגא דהוא שנעלם מהם עדיין אז לגמרי מכל מקום נתגלה להם דבר זה שהוא הוא ולא אחר שאינו דבר אחר, ועל ידי זה היה לו אחיזה בכל הקומה שיוכלו לזכות אח"כ לכתר תורה, והם ג' ראשית שאמרו בפרק קמא דפסחים דהכתר הוא העומק ראשית שנתון על גבי הראש, ושביתת יום טוב ראשון של פסח הוא השגת הכתר עליון שבשמו היה תחילת השליחות דגאולת מצרים שנתגלה להם עומק ראשית הנעלם מכל בריה ואינו מושג בעולם הזה אלא מצד ההעלם, וכפי תוקף השתקעותם אז היו צריכים להמשיך להם אור עליון גבוה מאוד כטעם לב טהור ברא לי וגו', דבריאה רצה לומר יש מאין דאפילו משוקע במקום שמשוקע עד שכפי כל מדריגות והתגלות של יש מאין נגלה הקלקול יוכל לפעול ברחמים רבים לברוא לב טהור יש מאין, היינו מהשורש הנעלם הנקרא אין שהוא המזל לישראל שממנו נוזלים כל מיני שפע בני חיי ומזוני לנפשות דבני ישראל שהם חלק ד' ודבוקים בשורש הנעלם הזה והשפע בני חיי ומזוני הם ג"כ נגד ג' כתרים, מזוני הוא שולחן מלכים וזר של שולחן הוא הכתר מלכות ושולחנינו גדול משולחנם והכתר נמשך מכתר עליון שהיא המזלא, ובני הוא נגד זר של מזבח שהוא המשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים דעל כן המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות (סנהדרין כ"ב ע"א), ועל ידי הבני דראה בנים לבניך שלום על ישראל דבזה הוא עיקר השלום בית שזהו עיקר מכוון השלום בית והבנין עדי עד דאין אשה אלא לבנים (כתובות נ"ט ע"ב), ואהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום ובסוטה והביא האיש את אשתו אל הכהן שהוא השושבינא דמטרנותא יוכל לדעת אם זכו להיות שם י"ה ביניהם ואז ונקתה ונזרעה זרע להיות השם שלם בב' אותיות אחרונות הרומזות לבן ובת דבזה קיים פריה ורביה, שזהו דרגא דאתה ושם הוי' שעל מצח אהרן דעל ידו הוא המשכת הבני אף למי שלא זכה לזה בזכותא וכפי הטבע להיות כח נברא יש מהאין הנעלם כמו שזכה לזה אאע"ה שהוא הצור שממנו חוצב אומה הישראלית להיות כולם שרשם כן. וחיי היא התורה שהיא עץ חיים וחיי עולם והוא קו האמצעי דאחיד בכולא ובגוף כ"ע עצמו שממנו המשכת הכל: