מחשבות חרוץ · פרק ח׳, ט״ז

ונראה לי דכשזכו לאחישנה דהיינו שיעשו תשובה מעצמם דאז יגיע שורש המשפט לגאלם יהיה לדברי הכל הגאולה בתשרי כר' אליעזר (ראש השנה י' ע"ב) וזמנו של ר' יהושע בניסן הוא כשלא זכו ויהיה בעתה דלד"ז הזמן בניסן כגאולת מצרים שהיה גוי מקרב גוי דלא זכו והגאולה בתשרי כשיהיה מצד הדין נראה לי דיהיה בראש השנה, וביאת אליהו יום שלפני זה היינו בכ"ט באלול, [ואע"ג דאין אליהו בא בערב יו"ט היינו מפני הטורח כמה שכתוב בעירובין מ"ג ב' עיין שם ברש"י, והוא רק בג' רגלים לא בראש השנה דלא שייך כל כך הטורח דאין צריך כל כך להכין צרכי ראש השנה דהרי יש מתענין בראש השנה, אלא דלפי זה יצא דין חדש לנודר ביום שמשיח בן דוד בא דיאסר בראש השנה וצריך לעיין בזה לדינא] דאז הוא זמן התגלות אורו כשיהיה מצד הזכות דישראל אחר שכבר נזדכך נפש בהמיותם כל חודש אלול יזכה ביום האחרון לביאת אליהו לבשר הגאולה השלימה, ונראה לי דלעולם חודש אלול הוא זמן מוכן לגילוי אליהו להראוים לכך. ובעתה שיהיה בניסן נראה לי דיהיה בראש חודש ניסן דב-ט"ו אי אפשר דאין בן דוד בא ביו"ט ואותו יום נטל י' עטרות היינו שלימות מדרגות הכתר והוא הכתר תורה המונח לכל ישראל. (קהלת רבה פרשה ז'), ואמרו ז"ל (קהלת רבה פרשה י"א) דתורה של עולם הזה הבל הוא נגד תורתו של משיח, כמו הבל העולה מהקדירה שהוא רק תמצית מה ואין לו יחס אל העיקר ואז יתגלה העיקר שבקדירה והוא התגלות הכתר דתורה, דהיינו שורש התורה דנובלת חכמה עליונה תורה, והחכמה הוא היש מאין ושורש הכל הוא האין ושורש האין הוא הא' דאהיה שאז יתגלה השכל העליון המופלא והנעלם לעין כל ויתגלה דהשם יתברך עושה פלא דכשלא זכו הגאולה היא פלא דעל כן בגאולת מצרים נאמר ג"כ מי כמוכה וגו' עושה פלא, ואמרו ז"ל דפרעה אמר זה דהוא ראה הללו עובדי עבודה זרה כו' ועם כל זה השם יתברך בחר באלו והוא פלא דבר מופלא ונעלם דלא שייך פלא על הנס דמה פלא הוא לגבי השם יתברך שיעשה נס ומי שאמר לשמן וידלק הוא יאמר לחומץ וידלק, וכי דרך הטבע אינו פלא אלא שכך יסד השם יתברך וכשירצה לשנות הטבע מי מעכב בידו, אבל לא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרא והכל במשפט וכשאינו כפי המשפט זה נקרא פלא שיעשה נס לשאין ראוי לו, ודבר זה רק על ידי התגלות פלא העליון מקום המופלא דישראל אחידו ביה שעלו במחשבה תחלה היינו עומק ראשית דמחשבה שהוא האין הקודם ליש שבמחשבה, דהם זרע אמת אין אמת אלא תורה (ברכות ה' ע"ב) ומאן דאחיד באורייתא אחיד בכולא עד ריש כל דרגין, וזהו שלימות נפש המדברת שהוא הנשמה שבאדם כמה שכתוב ויפח באפיו נשמת וגו' ומתרגמינן והוה לרוח ממללא על ידי כח התורה שהוא דבר ה', וכדרך שאמרו במשרע"ה דעל ידי זה נשלם כח הדבור שלו וזכה לומר אלא הדברים משזכה לדברי תורה כדאיתא בריש דברים רבה, וכידוע מהזוהר דבמצרים היה הדבור בגלות ודבור הוא מדרגה האחרונה שבקומה שהוא ההתגלות מה שבפנים לחוץ אל הזולת וזהו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה (ריש תיקוני זוהר), וסוף מעשה נעוץ במחשבה תחלה ויונק מעומק ראשית דהלא כה דברי כאש ואש הוא יסוד העליון, וכן נפש המדברת היא העליונה מכל כחות דומם צומח חי מדבר: