מחשבות חרוץ · פרק ח׳, ט״ו

וזהו עיקר מעלת ישראל שיש להם יחוס. וכמו שאמרו ז"ל הביאו לי ספר יוחסין כדרך שבני מביאים, מה שאין כן עכו"ם עם הדומה לחמור אין אב לעכו"ם ללכת אחר משפחת אב וכבהמה דאין לה ייחס, ועכ"א גד גדוד יגודנו כי היוצאים לגדוד במלחמת בית דוד ג"כ מיוחסים כמה שכתוב בקדושין, וזהו בא גד גדא דביתא כי עיקר המזל טוב הוא היחוס וכמה שכתוב בע"מ דנפשות האבות הם נעשים מזל לבנים, והיינו כי המזל הוא האין שממנו נמשך היש והוא כח הנעלם שבאב שממנו נמשכו הבנים, ועל כן כשנולד בן או כשנושא אשה כדי לקיום המין והיחוס אומרים מזל - טוב דבזה נבנה המזל ומברכים שיהיה לטוב, ובית היינו יחס המשפחה כמו בית אהרן בית דוד ובית ישראל וזהו גדא דביתא, ותחלה הוא גדא דביתא תיקון עצמו ומשפחתו ואח"כ גדא דעלמא תיקון כל העולם כולו הנתלים בו, ועל דרך שאמרו (יומא מ"ד ע"א) בכהן גדול דכיפר תחלה בעדו ובעד ביתו ואח"כ בעד אחיו ואח"כ בעד כל ישראל, ובעד אחיו הכהנים היינו גדא דעלמא להמשיך שפע דכתר כהונה ועמוד העבודה הנוזל ומשפיע על ידי זה כל מיני שפע בכל העולם כולו, ואח"כ כשנתכפרו כל ישראל אז בא לגדוד משתיתן של עכו"ם שיסודן הם היפך היחוס האמיתי עד שמשתוקקים לערב גם זרע אדם עם זרע בהמה, ולפי שבמקום תוקף הקדושה שם הוא החסרון כנגד זה הנמשך מצד שליטת האדם בליעל באדם דקדושה בחטא דאדם הראשון על כן החסרון דשוכב עם בהמה וההשתקעות בקליפת (כלב) הוא נגד שבט זה כי שם יש במציאות מצד היצר רע הגדול ממנו חסרון זה, וכשהקב"ה עוזרו ויכול לו אז בו הוא תכלית התיקון לחסרון ובחדשים הזמן לתיקון זה בחודש אלול שבו מכניסין קדושת מעשר גם בבהמות: