מחשבות חרוץ · פרק ח׳, י״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ועל כן איתא בבראשית רבה (פרשה ע"א) בא גדא דעלמא, כי האין הוא מזלן של ישראל ואדם אית ליה מזלא (כמה שכתוב ריש בבא קמא) היינו ישראל הקרויין אדם אבל בהמה לית לה מזלא, וכן עכו"ם אף על פי שאדרבא הם העיקר תחת המזל, היינו מזלות דרקיע שזה יש אף לצמחים כמה שכתוב בבראשית רבה (פרשה י') אין לך עשב שאין לו מזל ברקיע, אבל מזלא דאדם להצילו מפגעים רעים זהו רק על ידי האין מזל דישראל, וזהו גדא דעלמא כולו שכל העולם כולו יתעלה ויתכלל במקורו שהוא מזלו על ידי אליהו המשיב לב בנים על אבותם ומייחד הנפשות בשורשן, ובזה מתתקן העולם כולו דהאדם שהוא עולם קטן כוללו, ומתעלה גם נפש הבהמה מצד התכללותה בנפש האדם ועל ידי זה הם נפרדים מעכו"ם שהם שורש נפש הבהמית הנפרדת מנפש האדם, ועל כן אליהו בגימטריא בהמה במספר גדול ובמספר קטן דגם בהמה במספר קטן י"ו מצד הקדושה היא אוחזת בקצה הו' המבריח מקצה אל הקצה גם לנפש הבהמית, ועל ידי זה עולה מעלה מעלה עד קצה העליון וה-י' כתרה של ו' וזהו קיום העליא שעל ידי אתכליא (כמה שכתוב חולין צ"ב ע"א) וכמה שכתוב וזרעתיה זרע אדם וזרע בהמה. ונאמר אדם ובהמה תושיע ד' דיש גם בבני ישראל בני אדם שדומין לבהמה, ורז"ל דרשו (שם ה' ע"ב) משימין עצמן כבהמה, והיינו כמה שאמר דוד המע"ה ואני בהמות הייתי עמך דלגבי השם יתברך הכל כבהמה. וכמה שכתוב (בבא בתרא נ"ח ע"א) הכל בפני שכינה כקוף בפני אדם, דבאמת בכל אחד יש גם נפש בהמית מצד הגוף החומרי, ודוד המע"ה הוא המתקן בזה להעלות גם נפש הבהמית ובני אדם הדומין לגמרי והם העמי הראצות וכמה שכתוב בבראשית רבה על פסוק לא יהיה בך עקר ובבהמתך בבהמין שבך, וזהו הישועה הגמורה שיהיה לעת קץ לכל הנפשות מישראל שלא ידח מהם נדח, וראוים היו ישראל לנס בימי עזרא כבימי יהושע (כמה שכתוב ברכות ד' ע"א) והיתה אז הגאולה שלימה ויהושע בן יהוצדק כהן גדול היה זוכה לכתר כהונה בפעל לעלמי עד אלא שגרם החטא דנשיאת נשים נכריות ועל ידי זה היה הבגדים צואים דיהושע בן יהוצדק כה"ג כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין צ"ג ע"א) כי השתקעות בתאות הוא שיקוע בחמת מלא צואה, וע"כ ע"י חטא פעור באו לביאת ארמית במעשה דשטים כי אומות העולם השקועים בתאות אין יודעים גנות הצואה עד שיחשבו לעשות מזה עבודת אלקות שלהם, וכשנשרפו אחאב וצדקיהו על ידי רצונם בביאת ארמית (כמה שכתוב סנהדרין שם) שהוא ההשתקעות בזימה ותאוה שהיה אצלם רק מצד הגוף החומרי על ידי שעשו עצמם נביאי שקר, והנבואה הוא על ידי התפשטות הגשמיות וגופניות כידוע, והם ששיקרו בזה נתברר שקרותם עד אם יסתר איש וגו' על ידי מעשה זו שנשתקעו בגופניות ביותר מה שאין שייך לזרע ישראל כלל, ועל כן נידונו בשריפת הגוף ונשמה קיימת לעולם הבא, והם בחרו ליהושע בן יהוצדק עמם לפי שראו גם בו שמץ קלקול זה בזרעו, וידעו דהוא כבר נזדכך גופו ונפש בהמיותו לגמרי באמת דעל כן לא נשרף, וחשבו דעל ידו ינצלו גם הם, כי אם יגמר דינם לשריפה למעלה עבור חטא זה הרי ימצא מדת הדין מקום לקטרג והשטן להשטין גם עליו כי הבנים הם המגלים תעלומי לב האבות, וחשבו שישנו שורש זה גם בו בעצמות גופו בהעלם ולפי שידעו דעליו ודאי יחוס השם יתברך להצילו על כן ינצלו גם הם, וכדרך שאמרו בתענית (כ"א ע"ב) בשיבבותיה דרב לא הוי דברא בזכות אותו המשאיל אבל דרב נפיש זכותיה טפי, ופירשו הקודמים דע"כ משום רב לא היה צריך להציל כלם דנפיש זכותיה ואין קטרוג נגדו גם אם הם לא ינצלו. מה שאין כן האי גברא היה קטרוג אם לא ינצלו כל השכונה, וכמו במצרים שהיה גוי מקרב גוי הוצרכו שלא לצאת איש מפתח ביתו, והם חשבו גם יהושע בן יהוצדק כהן גדול נגדם כן, וטעו דבאמת הפגם היה נוגע בו רק בלבושים ואיחרוך מאניה ובגדיו לבד היו צואים, דבאמת הוא כבר נזדכך לגמרי עד שהמלאך צוה להסיר גם הבגדים הצואים מעליו והלבישו מחצלות, דמה שהבנים תעלומות לב האב היינו מה שהוא אצל הבנים חסרון בעצם הנפש, אבל בזה דארמית גם בבנים היה רק מצד הגופניות, באב לא נגע גם בגוף אלא בבגדים וג"כ רק לפי שעה, דבאמת זכה הוא לכתר הכהונה גדולה לעלמי עד דההפסק דימי החורבן הוא רק לשעה, מה שאין כן בעולם העליון שלמעלה מהזמן הלבישוהו מיד מחצלות, ומכל מקום לא זכו לעת קץ הגמור וגילוי אליהו להשיב לב בנים על אבות שיזדככו כיהושע בן יהוצדק אביהם בפעל גמור, ועל כן נסתלקה הנבואה אז ולא שרתה שכינה בבית שני דדבר זה גורם סילוק שכינה, וכמה שכתוב (קידושין ע' ע"ב) דאין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל ועיקר היחוס שלא יתערבו, וזהו היה כל עסק עזרא שהפריש נשים נכריות ועל ידי זה זכה לחבר ספר יוחסין הוא ספר דברי הימים (בבא בתרא ט"ו ע"א) ועשה בבל כסולת נקיה (קידושין ס"ט ע"ב), וכן אליהו יבוא ליחס בני ישראל:
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.