מחשבות חרוץ · פרק ח׳, י״ג

וגילוי אליהו הוא למי שהשם יתברך מאיר לו נקיון פנימיות לבבו מכל שמץ תאוה, ולפני בוא יום ד' הגדול והנורא לדון עמים ישלח לבני ישראל את אליהו שיאיר מעמקיהם בטהרה מכל מיני תאות רעות בשרשם דבזה הוא עיקר דין העתיד לאומות העולם דעל כן אליהו מביא לידי תחיית המתים (כמה שכתוב סוף סוטה) שהוא על ידי תיקון התאוה דחטא אדם הראשון ועל ידי זה והשיב לב אבות וגו' (כמה שכתוב סוף עדיות) דידוע דהאבות כבר תיקנו חטא אדם הראשון אלא שהם תיקנו רק מצד עצמם ושרשם שהם אבות העולם, אבל מצד ההתפשטות בבניהם ותולדותיהם לא נתברר עדיין עד עת קץ, והוא הקץ שביקש יעקב אע"ה לגלות לבניו שהוא כבר ידעו מצד שרשו שכבר נתברר, ואף דבבניו עדיין הוא בהעלם ידע זמן הבירור אצלם, אלא שכשבא לגלות נסתם ממנו כי אי אפשר להתגלות זה כל זמן שלא נתגלה הבירור כי דבר זה תלוי בבחירה, וידיעת הקץ הוא רק מצד הידיעה שלמעלה מהבחירה ולמי שכבר נשלם, וקודם הבירור נראה הלבבות דאבות ובנים כמופרדים ומרוחקים אבל הוא ישיבם ויאחדם, וזהו שלימות שם הוי' כנודע דשתי אותיות הראשונות הם אבות והאחרונות תולדות, ועל ידי זה הוא הגידוד למשתיתן של אומות העולם דעל ידיהן אין השם שלם, ואותיות המילוי הם נקראים ג"כ בנים לגבי אותיות העיקר שהם האבות המולידים אותם, וגימטיא שם הוי' עם המילוי דכפלא שהוא מילוי הנוקבא הרומז לכנסת ישראל כנודע בגימטיא ב"ן, והיינו דעל ידי זה בנים אתם לד' אלקיכם והשיב לב בנים על אבותם להיות דבוקים בד' אלקים חיים, ועל ידי זה ואתם הדבקים וגו' חיים כולכם וגו' יזכו לחיי עולם, היפך עכו"ם שאין נקראים אדם (יבמות ס"א ע"א) רק בהמה דהיא ג"כ בגימטיא נ"ב, והוא מצד הרע וקליפה הסובבת לפרי דזה לעומת זה עשה אלקים דהם אין בהם כח אדם דהיינו כח גברא רק ההשתקעות בתאוה שהוא מיין נוקבין וכח נוקבא ונקרא מעשה בהמה, מה שאין כן בני ישראל דנקראים אדם שהוא בגימטריא מ"ה הרומז לעלמא דדכורא כנודע, וכנודע דעל ידי שם מ"ה נבנה עולם התיקון לתוהו הקודם שהיה העולם כולו מלא מים היינו התגברות התאות, כי כח גברא הוא הגבור הכובש את יצרו והמיין נוקבין שלהם הוא שם ב"ן דקדושה דתשוקתן של ישראל להקב"ה, ואליהו הוא ג"כ בגימטריא ב"ן ובמספר קטן י"ו נראה לי נגד י' דאהיה ו' דהוי' שהוא האות אמת שבקשה רחב כמה שכתוב בזוהר ריש פרשת ויקרא, כי ביקשה לדבק בישראל שכולו זרע אמת זרע יעקב אע"ה שהוא אות הו' דהוי' וידעה דהבועל ארמית כאילו נעקר ונכרת מאות זה למראית העין דמימשכה ערלתיה וכמה שכתוב (סנהדרין פ"ב ע"א) יכרת ד' לאיש וגו' שלא יהיה לו ער בחכמים זרע ת"ח ובן מגיש מנחה וגו'. כי תורה וכהונה הוא היפך זה כמו שנתבאר לקמן, ותורה הוא אות הי' תורת אמת עץ חיים וכהונה הוא אות היה כתרה של ו' דעל כן תורה יבקשו מפיהו של כהן, וביאת ארמית הוא שורש הנפילה ושיקוע בתאות רעות בתכלית עד מקום קליפת הכלב דג"כ בגימטריא ב"ן דהוא רק על ידי זה שקשורה ככלב, ועל כן ביקש דוד המלך ע"ה מיד כלב כי הוא נתיירא מזה על דנסיב יפת תואר (כמה שכתוב שם ק"ז ע"א), אף דהתורה התירתו נתגלה לו במעשה דאבשלום דלא אמרה תורה אלא נגד יצר הרע (כמה שכתוב קידושין כ"א ע"ב) ולא שהוא מותר באמת דאם כן לא היה מוליד בן סורר ומורה, ועל כן ירא לנפשו דסביביו נשערה מאוד והוא היה לבו חלל בקרבו דכבר הרגו ליצר רע בתענית ולא היה ראוי לאותה מעשה, כל שכן דהיה יכול לכבוש יצרו שלא היה צריך לישא היפת תואר ואם כן חשש דלו לא התירה תורה כלל והוא בכלל ביאת ארמית ועל כן נתיירא מיד כלב, ורחב דידעה זה לא רצתה לינשא דרך יפת תואר רק שיתנו לה האות אמת שתכנה בשם ישראל שיקבלוה להתגייר, וכמה שכתוב (מגילה י"ד ע"ב) דאיגיירה ונסבה יהושע ויצאו ממנה ז' נביאים וכהנים ואין נבואה שורה אלא על חכם (כמה שכתוב שבת צ"ב ע"א) וזכתה לתורה וכהונה, וכן אליהו נביא וכהן דהוא פנחס (שיר השירים רבה פרשה ב') והוא המגלה כל סתומות בתורה כדרך שאמרו במנחות (מ"ה ע"א) פרשה זו עתיד אליהו לדורשה, ובשבת (ק"ח ע"א) עד שיבוא אליהו ויאמר, וביבמות (ק"ב ע"א) אפילו יבוא אליהו ויאמר וכן טובי, ויפרש כל תיקו על ידי כח התורה שבו, והוא המחזיר כהנים לעבודתן שייחסן ויגלה אפר פרה לטהרן מטומאת מת, וראיתי בספר מהרב חיד"א מביא מדרז"ל דאחר החורבן אליהו מקריב תמידין בכל יום, וזכה ג"כ לכתר כהונה והוא היה (כהן) כנזכר. וכן יש בו ג' אותיות דשם הוי' ודשם אהיה חוץ מאות כפולה דאינה אות נפרדת בפני עצמה. כי באמת אות הו' שהוא הקו אמצעי המבריח מקצה אל הקצה כולל כל שם הי' וכן היה דאהי' שהיא נקודה כוללת כל השם דכל האותיות נבנים מנקודה, ושורש התגלות מדת כתר עליון הנעלם מכל נברא בעולם הזה הוא באות הי' הרומזת לתחלת התגלות היש מאין, ובקוצו של י' רמוז האין, כי השגת האין הוא על ידי היש שהוא השגת החכמה המושגת במוח בני אדם, ועל ידי היש יודעים שיש אין הממציא אותו יש, ועל כן האין מתגלה בקוצו של י'. ועל כן אות הי' הוא הכולל כל השם מצד התגלות השגה מה ממנו לבני אדם, והא' הוא שורש האין הנעלם מעין כל רעיון דעל כן אות א' נעלם ואין מורגש במבטא כלל, ועל כן היא ראשית הדבור וכמה שכתוב בספר מעין החכמה דמפתיחת פה לבד יורגש אות א', דהדבור הוא ההתגלות יש מאין הנעלם שבלב, והא' הוא הוא הכ"ע של התגלות זה שאינו דבור שלם רק פתיחת פה שהוא ראשית הדבור, ובמיליי אותיות פלא שהוא השכל העליון שעליו נאמר במופלא ממך אל תדרוש, והוא ג"כ לשון לימוד כמו אאלפך חכמה כי הוא המלמד ומשפיע לחכמה שהיא היש מאין, ועל כן ל' דאליהו מפסיק בין א' י' לומר דהא' מלמדת ומשפעת לי':