מחשבות חרוץ · פרק ח׳, י״ב

ואליהו שב מלאך לגמרי, ובתחלה פנחס ג"כ היה כמלאך וכמה שכתוב (תנחומא פרשת פנחס) דלא היתה צריכה רחב להצפינו מפני כן, וכמה שכתוב (שם) על פסוק ויבוא מלאך ה' מהגלגל זה פנחס, ונקרא מלאך הברית ומכינים כסא בשבילו בכל ברית מילה כי זהו המבדיל בין ישראל לעמים בתאות, דאין הערלה אלא על שם אומות העולם ואפילו מולי אומות העולם (כמה שכתוב נדרים ל"א ע"ב) רצה לומר המוגדרים בתאות בפעל, שרשם ויסודם הוא בתאוה אלא שמכניסים תאותם בדבר אחד ותאוה אחרת הגרוע עוד יותר, ואפילו ערלי ישראל רצה לומר שאין מוגדרים בפעל נקראים מולים בכח דמשרשם בתולדה הם נימולים ואין להם שיקוע בתאות, ועל כן אאע"ה ראש הנמולים הוא מעלה כל בני ישראל מגהינם (כמה שכתוב עירובין י"ט ע"א) דהכל יורדין על עסקי גהינם והמתפתה ביצרו נופל שם, היינו בתאות וחותם הברית מעיד להצילם, ואברהם אע"ה שהוא שורש מדת החסד שממנו התפשטות התאות רעות דעל כן יצא ממנו הפסולת דישמעאל המלא ניאוף הוא שניתן לו ברית מילה, דאח"כ הוליד את יצחק להיות אב לאומה ישראלית ורק ביצחק יקרא לו זרע, והוא המעלם המגיהנם שמעיד על הבעלי תאות שבהם דהיה רק מצד ההוצי דסביב האסא אבל שרשם בתולדה נימולים ומוגדרים מתאות, חוץ מבועל ארמית דממשכא ערלתיה ולא מבשקר ליה (כמה שכתוב שם) על ידי החשק שיש לו לידבק באומות העולם ונמשך אחריה עד שקשורה בו היא נעשית לו ערלה מקפת למילה, והמשוך גם הוא מהול מן התורה ורק משום מראית העין צריך לחזור למולו, וזהו דלא מבשקר מצד האדם שיראה לעינים אין מכיר וסבור שזה ערל, ואין מצילו אלא הש"י בעצמו אשר יראה ללבב דאף הוא בשורש מעמקי לבבו מהול, ופנחס זה אליהו מלאך הברית נתקנא על זה שמושך ערלתו ונראה ערל לעיני בני אדם וזכה להתהפך למלאך דלפי דעת התוס' פרק קמא דשבת (י"ב ע"ב) המלאכים יודעים מחשבות בני אדם, והיינו כמו שמצינו כמה פעמים בלשון הכתוב דהמלאך נקרא בשם ד' וגם לשון הכתוב וד' יראה ללבב בצירוף הו' דרז"ל בכמה מקומות הוא ובית דינו, והם המלאכים צבא השמים העומדים מימינו ושמאלו, והראה לו השם יתברך מעמקי הלבבות דבני ישראל דאפילו אותם שלא כן הוא רק לעיני בני אדם: