מחשבות חרוץ · פרק ח׳, י׳

וראש התפשטות קדושה זו בשבטים נראה לי שהוא בשבט אשר. דכל שבט יש לו דבר שבו הוא מיוחד ומנושא על כל השבטים, ואף על פי שכולם גוי אחד וקדושת כל אחד כלול בכולם מכל מקום בדבר זה הוא הראש וכחו הוא שמתפשט בכולם והכל מענפיו, וידוע דה' אחרונה היא סוד הנוקבא שהיא חכמת נשים להיות אשה יראת ד' במקום תוקף התאוה שבהם, דעל כן הסתת הנחש בתאוה היה רק באשה שבה שורש המים תחתונים מיין נוקבין דבוכין אנן בעיין למיהוי קדם מלכא, דזהו שורש החשק ותאוה שבנפשות דבני ישראל כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה כ') אין תשוקה של אשה אלא לבעלה אין תשוקתן של ישראל אלא להקב"ה, ועל כן נקרא אשר כי אשרוני בנות שהוא המבורך מנשים וכמה שכתוב (בראשית רבה סוף פרשה צ"ט) על פסוק רצוי אחיו ובבראשית רבה (סוף פרשה ע"א) על פסוק אבי ברזית דבנותיו נאות ונשואות למלכים. ונראה לי דגם משיח ודאי יהיה מצאצאיו מנוקבתא והוא נגד שבט בחדשים כפי סדרן של נשיאים בקרבנות די"ב ימים דניסן שהם נגד י"ב חדשי השנה, והרבה סדרים שונים יש בסידור השבטים לחדשים כל אחד אמת בבחינה מיוחד, והסדר המתגלה בשרשן וכתרן בניסן שהוא ראש לחדשים שממנו התפשטותן הוא הסדר של נשיאים שבו, דאשר הוא נגד שבט והוא ראש השנה לאילנות נפש הצומח שבאדם עץ השדה הנמשך ומתרבה ונשפע מיסוד המים שבו, ואז יצאו רוב גשמי שנה כמה שכתוב בראש השנה י"ד א' היינו דמימי כל שנה יש לו ענין מיוחד בפני עצמו דאין שנה דומה לחברתה, והגשמים הם מים עליונים וכנגדם עולים טפיים מים תחתונים ונעשים בעלה דארעא והרוה והצמיחה, ובשבט הוא זמן חנטת הפירות הנצמחים מגשמי השנה שהוא עיקר המכוון בגשמים, ועל זה עיקר כח התאוה כמה שכתוב ביומא ס"ט ב' דכשכבשו יצרא דעריות לא אשכחו ביעתא בת יומא שעשיית פירות הוא על ידי כח התאוה כשהיא בקדושה דהיינו שכלולה ביראה כי כן יבורך גבר ירא ד' אשתך כגפן פוריה, ועיקר כח נפש הצומחת שמיסוד המים הוא כח עשיית הפירות והולדת תולדותיהם של צדיקים וזהו כח ה' אחרונה דשם הוי' בסוד הא לכם לזרע, וכתרה היא שורש, ועומק ראשית דכח זה הוא בשבט שהוא נגד הה' דאקי' שהוא התחלת המשכת כח זה בנפשות דבני ישראל מהאין הנעלם, ונראה לי דעל כן חודש זה מסוגל לתקן עון קרי והוצאת ז"ל בפרשת השובבי"ם שהם בחודש זה כי יוכלו להכניס גם כל ניצוצות המתפזרים על ידי תאות זרות אל הקודש, וקבלתי דבשבט אשר מצוי ענין מקרה לילה וראיית קרי יותר מבכל השבטים ודע"כ עמוס שהיה משבט אשר א' פ' הלא כבני כושיים דכולה נאמרה על ענין זה שעל ידו נראה שחרות וכיעור כבני כושיים, וסוף ונגש וגו' ודורך ענבים במושך הזרע וגו' והיינו כידוע בסוד עת אשר שלט האדם באדם דהשליטה הוא ממש אבר באבר, וכפי תוקף המקום בקדושה כן לעומתו תוקף הקליפה הסובבתו ובכל דבר שהוא מקודש בו ביותר בו בדבר הוא התגברות היצר עליו וכמה שכתוב (סוכה נ"ב ע"א) כל הגדול יצרו גדול היינו באותו דבר שגדול, ועל כן במקום החסרון שם הוא המעלה ג"כ לכשיתוקן החסרון ויתגלה המעלה שבו משרשו, וזהו ראש השנה לאילנות וחנטת הפירות להיות מזריע זרע עושה פרי למינהו ולא לבטלה, וזהו תיקון הנפש. ותיקון הרוח הוא באלול נגד הו' דשם הוי' שהוא נגד יסוד הרוח וכתרו י' דאהיה שראש אות הו' הוא י' שהיא על שם המחשבה כדפירש"י על פסוק אז ישיר והיא הנקודה, והו' הוא המשכת הנקודה להיות קו המתפשט ונמשך מן הקצה אל הקצה דהכל ברוח כמה שכתוב בבבא מציעא (ק"ז ע"ב), וגם הבהמה יש לה רוח כמה שכתוב רוח הבהמה היורדת וגו' כי כל חיות הוא ברוח, ועל כן אחד באלול ראש השנה למעשר בהמה לתקן נפש הבהמית. וזהו הכנה לימי התשובה דתשרי שהוא החזרת הדבר למקורן על ידי התשובה שמגעת עד כסא הכבוד (יומא פ"ו ע"ב) דמשם אצילות שורש הנפשות דבני ישראל, דמשם הוא המשכת אור מקיף דנשמה לנשמה דעל ידי זה נתקן הכל ביום הכפורים, וההכנה לזה באלול להכניס קדושה ברוח הבהמית שבו והוא כפי סדרן של נשיאים נגד שבט גד: