מחשבות חרוץ · פרק ז׳, ט׳

וזהו הה' ראשונה דשם, ואח"כ הוא מוסיף בתיקון לתקן גם השורש דעטיו של נחש שישנו בכל זרע אדם הראשון דמחמתו נגזר המיתה, וזהו פרשת פרה הבאה לטהר טומאת מת ודבר זה חוקה ושלמה המע"ה אמר על זה אמרתי אחכמה והוא רחוקה, היינו השגת דבר זה לאמיתו מציאות הטהרה לטומאת מת שדבר זה אי אפשר להשיג אלא לעתיד כשיבולע המות לנצח דאז יבינו שיש מציאות טהרה לטומאת מת אבל בעולם הזה הוא רחוק מהשגה. אבל מכל מקום הש"י קבע להם טהרה דרך חוקה אף שאינו מושג בעולם הזה, וזהו אות הו' שהוא אות אמת כמה שכתוב בזוהר ריש ויקרא הרומזת לכלל הקומה דאמת ליעקב שהוא עץ החיים דיעקב אע"ה לא מת, (תענית ה' ע"ב) ואף על פי שחנטו חנטיא וספדו ספדיא וקברו קבריא, הכל כפי המושג בעולם הזה ובאמת לא מת, ודבר זה אינו מושג כלל בעולם הזה רק דרך חוקה כמו שגוף ענין המיתה היא ג"כ חוקה דאי אתה רשאי להרהר רק דכך גזר, וכמה שכתוב (מנחות כ"ט ע"ב) ברבי עקיבא שתוק כך עלה וכו' ולא תירץ לו כלום על שאלתו החזקה זו תורה וזו שכרה רק אמר לו שישתוק, כי סוד דבר זה אין לו התגלות בעולם הזה שיוכל להתגלות בדבור ורק כשישתוק וידבוק עצמו לעולם המחשבה שהוא השגת עומק מחשבתו ית' ירגיש דכך עלה במחשבה ומשרע"ה היה יכול להשיג זה וכמה שכתוב ג"כ (מדרש תנחומא פרשת חוקת) לך אני מגלה טעמי פרה כי הוא עלה למרום, היינו השגה המרוממת מהשגת בני אדם בעולם הזה, ומיתתו היתה חוקה גמורה שגם לו לא נגלה הטעם דאף על פי שנתפרש חטאו הרי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואף על פי דהכל במשפט למאן דאמר (שבת נ"ה ע"א) אין מיתה בלא חטא ואף משה ואהרן וכו' ומשום דלא האמנתם להקדישני נחשב לגבי דידהו כחילול השם דתלוי כפי מה שהוא אדם כמה שכתוב סוף יומא כגון אנא כו' ובחילול השם אין כח בתשובה ויום הכפורים ויסורים לכפר לגמרי אלא בצירוף המיתה, מכל מקום אמרו על זה נורא עלילה לבני אדם שנחשב לעלילה מה שיהיה זה בגדר חילול השם, וזהו טעם לא ידע איש את קבורתו היינו שלא היה מושג לשום אדם ענין מיתתו וקבורתו כלל, אבל דבר זה הוא מעטיו של נחש דנאמר ועתה פן ישלח ידו וגו' ואמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה כ"א) אין ועתה אלא תשובה, היינו דלשון ועתה היינו שהוא עתה כך מה שלא היה כן מקודם וזהו תשובה שמתחרט עתה על הקודם. והשם יתברך לא רצה שיעשה תשובה על חטא זה ושישלח ידו וגו' שיזכה לחיי עולם, וזהו שורש העלילה שבא על בני אדם שסגר מהם דלתי התשובה הגמורה ושיוכל לזכות לחיי עולם מיד בעולם הזה, וכן בכל צאצאיו בשורש זה דעטיו של נחש התקוע בכל אחד מורשה מאב הראשון אי אפשר לתקן ולשוב לגמרי, וזהו ענין טומאת מת שהוא אבי אבות הטומאה ומטמא לפי שהמיתה באה מצד טומאה ראשונה דנחש הקדמוני אבי אבות הטומאה, והמת עצמו אין לו טהרה בעולם הזה עד עת קץ לתחיית המתים רק על הטמא מת שאל משרע"ה במה יהיה טהרתו כמו שאמרו ז"ל , וכפשוטו השאלה מפני שזה דבר שאי אפשר שלא יגעו בני אדם במת כדי לקברו וכי ישארו בטומאתם לעולם שלא יוכלו ליטהר כלל אין זה דרכי נועם, ועל דרך האמת שכל טומאה הוא מצד חסרון בנפש ובשובו מדרכיו וחי' ממילא דיטהר ג"כ, וענין טומאת מת הוא שנמשך גם עליו זוהמת עטיו של נחש שבמת שזהו הטומאה שבו, והרי כל החטאים יש להם תקנה בתשובה אבל זה שממשיך עליו טומאת עטיו של נחש שהוא טומאה שאין עליה תשובה הוקשה לו דאין לך דבר שעומד בפני התשובה כל שאין החטא מושרש בעצם החיות שזהו עש"נ והרי טומאה זו אינו מצד עצם חיותו רק מצד הנגיעה או האהלה של אחר שהמשיך עליו והרי זה כלל טומאות דשאור שבעיסה ושעבוד גליות שהם רק כהוצי הסובבים לאסא ואם כן ודאי יש לו טהרה ובמה יהיה טהרתו כיון דהוא המשכת טומאת עטיו של נחש שאין כח בתשובה לכפרו, עד שהגיע לפרשת פרה נתגלה לו שיש לזה טהרה שאין מושגת בעולם הזה רק דרך חוקה כמו חוקי הטבע שחקק השם יתברך במעשה בראשית חוקים דברים שנלאו כל חוקרי טבע לתת טעם לזה בשכל אנושי, כך התורה שהוא דפוס מעשה בראשית יש בה חוקים שהשם יתברך חקק כך: