מחשבות חרוץ · פרק ז׳, י׳

והוא מה שאמרו (במדבר רבה פרשה י"ט) תבוא אם ותקנח צואת בנה כי במתן תורה היה חרות ממלאך המות ויצר רע כאדם הראשון קודם החטא ועל ידי חטא עגל חזר עטיו של נחש למקומו, והוא מה ששמטו אחד מטטראמולין פני שור מהשמאל (כמה שכתוב שמות רבה סוף פרשה מ"ג) דאורייתא מסטא דגבורה שהוא סוד הצמצום להיות מצומצם בדרכיו את זה תעשה וזה לא תעשה, ואמנם צמצום זה של התורה אינו אלא הרחבה גמורה דהרי זהו שורש נחלת יעקב בלי מצרים, ועל ידי צמצום זה שלפי שעה בעולם הזה אחיד בעץ חיים וזוכה להשפעות דדברי תורה דארוכה מארץ מדה וגו' דהצמצום הוא רק בפעולות ומעשים הגופנים, אבל בהשגה שהוא עיקר חכמת התורה בהתבוננות שבמוחו ולבו בזה יוכל להתפשט בלי מצרים, ומן המצר קראתי הקריאה הוא התחלת הכניסה לדברי תורה דצריך לזה צמצום ומיצר ואח"כ כשהשם יתברך עונהו ועוזר לו אז הוא במרחב, והם טעו וחשבו דרצון השם יתברך הוא בצמצום גמור והפרידו מדת הגבורה מקו האמצעי, ועכ"א קום עשה וגו' דגם על זה נקרא אלהים אחרים שהם נמשכים מצד הפסולת שלעומת מדת הדין דקדושה שרצה השם יתברך שיהיה צמצום והעלם בעולם כדי שיהיה מקום לבחירה והשתדלות אדם שיבוא מהחשוכא לנהורא, ועל ידי ההעלם ממילא יש מקום מציאות למה שהיפך הקדושה דרוצה להתדמות כקוף לבני אדם שזהו כל ענין ההעלם שהוא גוון של שקר המראה עצמו דומה לאמת, ועכו"ם עובדים לאותם אלהים אחרים שיודעים שהם אחרים שזולת הש"י, אלא שהם בחרום כי זה חלקם אשר חלק ד' וגו' שאין להם שייכות באמת כלל, אבל בנ"י הדבוקים באמת חלילה להם לטעות בשקר ולרצות להפריד עצמם מאמת, רק שטעו וחשבו שזה הוא דרך האמת בעולם הזה שנברא במדת הדין צריך צמצום, ועל כן היה ההנהגה על ידי משרע"ה ולא השם יתברך בעצמו כלעתיד דילך לפניכם ד' ומאסיפכם וגו' ולא ילמדו עוד וגו' כי יהיה שפיכות רוחו על כל בשר דרך שפיכה שהוא השפעה בהרחבה ולא מצומצמת בנפשות מיוחדות, אבל בעולם הזה הכל מצומצם בעולם ושנה ונפש, ולפי שחשבו דמשרע"ה שעלה למרום נשאר שם ולא ירד עוד ונשארו בלא רב ומנהיג והם הרגישו דעדיין לא הגיעו למדריגת כולם ידעו וגו' ועדיין צריכים לרב ומורה, ואיך יעזבם השם יתברך כך אחרי שכבר התחיל להאיר עיניהם במתן תורה והשיגו דאהרן הוא כח העבודה ולא כח התורה דהוא דרגא דמשרע"ה ודימו כי רצון השם יתברך בעבודה לבד: