מחשבות חרוץ · פרק ז׳, ח׳

ובזה הוא שלימות ה-י' היינו נקודת החכמה דהכרת אמיתותו ית' בכל מאודו הנטוע בלב כלל ישראל מורשה מיעקב אע"ה, ועל ידי זה זוכים אח"כ למחיית עמלק בפרשת זכור בזכירה בפה אשר עשה, דעל ידי זה הקב"ה מוחה מלמעלה כמו שאמרו ז"ל בכל שנה מעט מעט עד עת קץ שימחה לגמרי, וזהו שלימות הבינה שבלב דממנה התשובה דלבבו יבין ושב וגו' שהוא מחיית שורש הרע מן הלב, ובריאת העולם הוא בב' משום דברייתו של עולם הוא ברישא כו' (כמה שכתוב שבת ע"ז ע"ב), אבל התורה מתחיל בא' שהוא להיפך תחלה אנכי שהוא האור ואח"כ לא יהיה לך שהוא הסרת החושך וסדר התורה כך הוא, וקבלתי דדבר זה רחמי שמים על בריותיו שהקדים אנכי ללא יהיה לך דעל ידי זה אפשר לכל אחד ליכנס לדברי תורה אף שאינו נקי מרע לגמרי דכל מיני פסולת ורע כלולים בלא יהיה לך, ואילו קדם לא יהיה לך מאן ספון מאן רקיע להיות נקי לגמרי שיוכל להשיג דאנכי וגו' וגם י"ל עכשיו שהקדים אנכי השגה זו עצמו מאיר לו שיוכל להגיע ללא יהיה לך ג"כ, ולולי זה לא היה כח אדם להתגבר נגד כחות הזרים ואחרים הגוברים בעולם הזה, וגם למחיית עמלק שהוא השורש דלא יהיה לך בעקירת הרע מן הלב קדמו השקלים שהוא האור דאנכי בהשגה דד' אלקיך מנהיגך ושמוסר עצמו הכל להש"י, ואף על פי שעדיין הוא בהעלם וכנקודה בעלמא דוגמת י' שאינו בהתגלות לבו עדיין דכל זמן שהלב אינו נקי מפסולת אי אפשר לאור להתפשט בהתגלות לבו, אבל מכל מקום אותו מעט מהאור ג"כ דוחה הרבה מהחושך ויוכל לבוא למחיית עמלק שהוא הראשית גוים, דהיינו שורש התפשטות של כל מיני השתקעות ברע שהוא נחלת גוים ואינו חלק ישראל כלל, דעצם שורש ישראל הם כצאן הנמשכים אחר הרועה ואין להם שום השתקעות בשום דבר רק נמשכים אחר רצון השם יתברך המנהיגם, אלא שמצד השאור שבעיסה הוא מכניס ללב פיתוים והסתת של מיני רע דנחלת גוים ע"י העירוב טוב ורע שנעשה על ידי החטא והוא הגורם ממילא ג"כ לשעבוד מלכיות, ותחלת הסתתו הוא בכח הראשית דגוים כח עמלק שהוא שקפץ עליהם בראשונה מיד אחר יציאת מצרים כי הוא הראשית והתחלת הסתת הרע דגוים, והכנסתו בלב הוא להכניס עייפות ויגעות בעבודת השם יתברך ועל ידי זה ג"כ מסיר יראת אלקים וכמה שכתוב ואתה עיף וגו' שהוא על ידי מה שקרך, שהרי רז"ל אמרו (ב"ב קכ"ג ע"ב) דעמלק נופל ביד זרעו של יוסף שנאמר בו האלקים אני ירא ובעמלק נאמר ולא ירא אלקים, והרי הך מקרא קאי על ואתה ולבני ישראל אומר זה, ועל כרחך דעל ידי עמלק הוא שבא להם זה, וזהו על דרך תחלת נפילה ניסה (כמה שכתוב סוטה מ"ד ע"ב) שנס מן המערכה ומתייאש ממלחמה ממילא אח"כ שכנגדו רודף אחריו ומפילו, כך עצת היצר בתחלה להכביד עליו העבודה להשם יתברך עד שיראה עצמו עיף ממנו ושהוא למעלה מכחו וכענין ראמות לאויל חכמות ועל ידי זה בשער לא יפתח פיהו ומעט מעט מכניס בתוכו כל רע, כי כשיוצא ממנו דבר של תורה נכנס כנגדו דבר של ליצנות כמה שכתוב (שיר השירים רבה פרשה א') והם דברי עמלק כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה פרשה כ"ז) על פסוק לץ תכה זה עמלק, דזה שורש גוים להיות כל דרך האמת אצלו לליצנות, ועל כן מיד שנכנס בו אור קימעא זה דרך העלם להשיג שיש בורא עולם הזה ועוה"ב שאליו הוא מוסר נפשו ולבבו וכל מאודו יוכל לזכור מחיית עמלק בפה, דכל כח יעקב נגד עשו הוא בפה כמה שכתוב הקול קול יעקב וגו' דעקימת שפתיו הוי מעשה לעקור הרע מן הרע, וכמו ששמעתי על פסוק שפתי צדיק ידעון רצון שהדבור בפה פועל להכניס רצון ללב, וצדיק דייקא שהוא שטנו של עמלק ועשו ואז האור מתרחב בהתגלות לבו והתפשטות: