מחשבות חרוץ · פרק ז׳, ה׳

והתעוררות מסירה זו דמאוד הבא מצד התעוררות הנקודה שבשורש, דבר זה שוה בכל מחצית השקל שהוא י' שהיא נקודה והיא החכמה כידוע הנמשכת מהכתר שהוא הכ' שקל השלם, והוא האין דשם אין השגה, כי כל השגת אדם אין בו שלימות דכולו מלא חסרונות, וכל השגתו הוא רק מצד זה שתשוקתו למילוי חסרנותיו דבעל חסרון משתוקק להשלמה, וכמה שכתבו קמאי בטעם מדות הארון הכל חצאים שזהו הכלי קיבול לדברי תורה, ועד"ש (שיר השירים רבה פרשה א') דדברי תורה מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, ובתענית (ז' ריש ע"ב) דאי הוו סני הוו גמירי טפי, והכוונה על כיעור נפשו מצד החסרונות שבשרשו דע"כ ניתנה תורה לבני אדם ולא למלאכים כמה שכתוב בפרק רבי עקיבא (פ"ט ע"א) דא"ל כלום יצר רע יש ביניכם, וע"כ לא בשמים היא דעיקר השגת דברי תורה הוא רק מצד מה שמכיר חסרונו ושצריך השלמה על ידי הדביקות בקונו ית' שהוא המשלימו וכשאני לעצמי מה אני והוא כמו פלג גוף, וע"כ החכמה שהוא תחלת השגה יש מאין רמוזה במחצית השקל ואין שלימות אלא אצל הש"י, והאדם נותן מחצית השקל היינו כלל קומתו שהוא י' גרה, י' ולא י"א מצד עמודא דאמצעיתא הוא השורש אמת ליעקב נחלה בלי מצרים ויוכל להתפשט יותר מכפי מדרגת קומתו, ועל זה צריך צמצום דלא ירבה שלא יחשוק להשגה יותר ממדריגתו ובמופלא ממך בל תדרוש וגו', ממך דייקא כפי מדריגתך לכל אחד יש מה שמופלא ממנו אך דלגבי אחר אין זה מופלא עדיין: