מחשבות חרוץ · פרק ז׳, ד׳

והמדרגות הם רק מצד השתדלות האדם בעולם הזה, וכל השתדלות עולם הזה הוא רק מצד הלבושים לפנימיות שבו הבחירה, ועל ידי התעוררות מעמקי הפנימיות הוא הזדככות חיצוני החיצוניות. דסוף מעשה נעוץ במחשבה תחלה, ולבא בכיסא תליא כמה שכתוב בירושלמי (סוף פרק ח' דתרומות) דלא היה לו ישוב הדעת לדברי תורה ואף דהיה לו לב רחב בתורה ועבודה ובודאי כל ענייני עולם הזה לא היה אצלו כלום נגד כה"ת וכמה שכתוב בכמה מקומות בתלמוד בכל האמוראים, מכל מקום היה לו הרגש במעמקי הלב על ידי הפסד ממון, כי כמו שיצר השם יתברך האדם שיצטרך למזון להחיות נפשו והנפש הרוחנית תלויה במזון הגשמי ואליו הוא נושא את נפשו, כך יצר כל העולם כולו לצורך האדם ושיהיו קניניו ורכושו שמהם יקח מזונו ופרנסתו ונמצא חיותו תלוי בהם, ועל כן הוא נברא אחור למעשה בראשית ואמרו ז"ל כאדם המכין כל צרכי סעודה ואח"כ מזמין אורחים, וכל העולם כולו הם צרכי הסעודה והם החשוכא דברישא, כי מהם נמשך כל החשכות וההאפלה ללב האדם כשישתקע בהם, אבל הדר נהורא על ידי נר ד' נשמת אדם המאירה לו נסתלק החושך ונעשה כולו אור והכל לצורך סעודתו סעדא דלבא והלב תלוי בו, וכידוע על פסוק נפשם בהם תתעטף שחלקי הנפש מעוטף במזון האדם וכן בכל רכושו וקניניו, וסדר העבודה בכל לב הוא בפנימיות ואח"כ בכל נפש הוא לבוש הלב, ושם החטאים דאין אדם צדיק בארץ כמה שכתוב נפש כי תחטא שהוא ע"י נפש הבהמית, דג"כ יש לה נפש אף שאין לה פנימיות שהוא היראת שמים שבלב כמה שכתוב ביומא ע"ב ב' על פסוק ולב אין רק כחות הפעולה דמזקא ונשכא ובעטה, זהו כח הנפש וצריך למסור כל כחות הפעולה להש"י. ואח"כ להיות מנושא בפרטיותו ג"כ צריך עוד בכל מאוד שהוא הרכוש לבוש הנפש לזכך גם זה למסור להש"י, וע"כ כופר הנפש הוא הרכוש כמה שכתוב (פסחים קי"ח ע"א) עשיר בשורו עני בשיו, כי גם זה חלק מהנפש המתפשט ללבושים חיצונים דעל ידי זה הם לבושים לה ומקצת נפש ככל נפש, וזהו כשנותן למקטרג אבל הבא להיות מנושא צריך ליתן כופר נפשו לד' שלא יוכל עוד מקטרג לשלוט עליו, והוא המטבע של אש שיכניס קדושה גם בכל החומריות עד שיקרא שם קודש גם על השקל ומטבע הדוממות, והוא על ידי התעוררות שורש האמת שבמחשבה תחלה שבו נעוץ סוף המעשה ועל אותה נקודה אין שום מקום קטרוג, וע"כ העשיר לא ירבה וגו' כי בנקודה זו הכל שוים: