מחשבות חרוץ · פרק ז׳, ג׳

וזהו כל ענין מדריגת האמת לעיקב שדבק באמת לגמרי עד שנתהפך אצלו גם עלמא דשקרא לעולם האמת, דעל כן לא מת כמה שכתוב בתענית (ה' ע"א) וזכה לחיים שלא בצער ויצר הרע כמה שכתוב בתנא דבי אליהו(רבא פרשת ה') בעולם הזה מעין עולם הבא, וממון הם כלל קניני האדם דעולם הזה שאין להם כפי הנראה שום שייכות לעולם הבא וחיי עולם, דהגוף אף על פי שגם כן כלה בקבר מכל מקום חוזר ונבנה לעתיד לבוא, אבל הרכוש אין לו שום שייכות גם לגוף האדם, אבל רז"ל אמרו (כתובות קי"א ע"ב) שעומדין בלבושיהם ובודאי אותם לבושים שיתחדשו יש מאין אחר הרקבון יהיו קיימים לעולם כמו הגופים, ועדיפי מלבושים דבמדבר דאמרו ז"ל (הובא ברש"י) שהיו גדילים עמהם ונאמר שמלתך לא בלתה וגו', והרי יש השארה קצת מהרכוש ג"כ לעולמי עד שהוא נעשה לבוש לגוף, והיינו מצד התורה ומצותיה דיש הרבה מצות וכמעט רובם תלוים בממון ורכוש האדם, ועל ידי זה נמשך גם בהם חיי עולם ונצחיות, והגוף לבוש הנפש והרכוש לבוש הגוף, והצדיקים שכבר נזדכך גופם חביבות שלהם ללבוש שהוא הממון, דכל מה שהוא גס יותר ולבוש חיצוני יותר צריך בו השתדלות יותר. ועל כן זה חביב ויפה להם יותר ששם ההשתדלות יותר כי שם החשק יותר, ועל כן נקרא כסף לשון חמדה ותאוה וכספא טבעא כמה שכתוב בריש פרק הזהב לשון טבע שזהו מצד טבע העולם הזה עיקר מטבע היוצאת בו, והנהגת הטבע הוא הנהגת עולם הזה שמצד ההעלם. וכידוע שהוא בגימטריא אלקי"ם שהוא מידת הדין, והצדיקים המפכים אותו למידת הרחמים ושם הוי' שהוא התגלות הפנימיות דעולם הבא גם בזה, וזהו המטבע של אש שהראה לו הקב"ה למשרע"ה שיש מטבע דאש גם כן, כי בכל מדריגות היותר תחתונות בעולם הזה יש דוגמתם במרום דכל פעל ד' למענהו לקילוסו ויוכלו להוציא יקר מזולל ושיתהפך הדומם שהוא יסוד האחרון לאש שהוא יסוד העליון, והשם יתברך נקרא אש אוכלה, ואמר לו זה יתנו, כי כשהאדם מדוגל בפרט צריך לעורר נקודת האמת ליעקב החקוקה בו עד שימסור גם כל מאודו להש"י שיזכך גם הלבוש, ובזה הוא התנשאות של כל נפש בפרט לעתיד לבוא דמצד פנימיותן הקב"ה עושה מחול לצדיקים (כמה שכתוב סוף מסכת תענית) שהם בעיגול, ואין חילוק מדריגות רק החילוק הוא מצד הלבושים שאין כל אחד לבוש בשוה, כי פנימיות הנפש שהוא הנשמה הטהורה שנתן השם יתברך בו שהוא מצד השם יתברך אין שם חילוק מדרגות דכך נתן השם יתברך לזה כמו לזה: