מחשבות חרוץ · פרק ז׳, י״ט

וזהו בקשתינו השיבינו וגו' ולא לאומות העולם, אף שהוא מצידך מכל מקום אנו כשתשיבנו נשובה כי נמשך תיכף אחריך מה שאין כן אומות העולם דהחזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה (כמה שכתוב עבודה זרה ב' ע"ב), ומצראי דחלין ממדרגה זו ועשאוה עבודה זרה כי הם ערות הארץ ויסוד שבקליפה נגד יוסף הצדיק שהוא יסוד שבקדושה דעל כן מלך עליהם, וכל יסוד הוא עקשות שתקוע במדרגתו כיסוד קיים שאין לזוז, וכך קבלתי בסוד סממני הקטורת דקנמון תשעה רומז ליסוד שהוא התשיעי מעילא לתתא, ומתתא לעילא הוא חכמה, והיינו דאצל בני ישראל העקשות שלהם הוא נמשך מהחכמה, ובחטא דעגל שהיה על ידי שם עלה שור שהעל ארונו של יוסף דהוא מכחו דעל כן גם ירבעם שמזרעו עשה כן שחשב שזהו התגברות כח השור שבקדושה שהוא כח יוסף בכור שורו ותתעלה מלכותו, נאמר שהם קשי עורף כי בא מצד העקשות אך הם קשי עורף לטובה או יהודי או צלוב (כמה שכתוב שמות רבה פרשה מ"ב) ואצל הש"י נוחים להתפתות, ותיכף כשבא משרע"ה שבו מעקשותם ונתקבלו ביום הכפורים שהוא זמן קבלת תשובה לכל אם יעשו תשובה ולא זמן התעוררות לתשובה ובאתערותא דלעילא קודם האתערותא דלתתא דזה אינו בתשרי רק בניסן, ועל כן ר"א דסבירא ליה בראש השנה י"א ריש עמוד א' בתשרי עתידין ליגאל לשיטתו בסנהדרין צ"ז סוף ע"ב דאם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם כו', ור"י לטעמיה דהקב"ה מעמיד כו' היינו תוקף השעבוד הוא הגורם האתדל"ע להאיר בלבבם התעוררות התשובה ומלך קשה כהמן הוא באדר ואח"כ בניסן נגאלין וע"י התחדשות האור שמתחיל מראש חודש, ובריש ירחא הזהירם על הפסח בפרשת החודש וכמה שכתבו התוס' פסחים ו' ב' בשם ר"ת דלכולי עלמא מאמר השם יתברך היה בראש חודש, שאז התחלת המשכת אור הש"י המתחדש בלבבות דבני ישראל בחודש זה, ואכילת הקרבן פסח רומז להבלעת כח זה דהמשכה כצאן בלב, וזריקת הדם הוא הנפש הבהמית שיש בו להשם יתברך לומר דגם כח זה אנו מוסרין להש"י, ומטעם זה הוא שבא האתדל"ע מעצמה דהכל במשפט דאנו באמת רצונינו לעשות רצונו ית' אלא שיש מעכבים, וכשיאור עינינו שיסורו על ידי זה כל המעכבים אחר שימשכנו אחריו נרוצה מעצמינו וכל בן נכר לא יאכל בו דהם אין להם שייכות לזה כלל, ובמצרים נצטוו על זה שנתברר דבר זה כי הם ממש להיפך שאינם יכולים לבטל רצונם כלל כמו אחר כל המכות שהכיר האמת ועם כל זה הכביד לבו, ואפילו אחר מכות בכורות שראה כח השם יתברך עליו עד שהוכרח לשלחם ברגע המכה אח"כ חזר לעקשותו לרדוף עליהם ולהחזירם, והם דחלין ממדה זו של ביטול רצון והמשכה אחר רועה שזהו ממש היפך שורש חיותם שכל כחם הוא העקשות וכידוע מהאריז"ל דפרעה אותיות הער"ף ושם הוא קשיות העורף, וע"כ עשו עבודה זרה שלהם טלה לומר שהעבודה זרה שלהם נמשך מדרגא אחריהם כי הם אין מבטלים רצונם רק כח המנהיגם מוכרח לימשך אחריהם ולבטל רצונו מפני רצונם, וזה שאמרו בבראשית רבה ריש פרשה פ"ט הרשעים הן מתקיימין על אלהיהם ופרעה עומד על היאור, שגם היאור שהוא נהר המושך בו כח המשיכה וזה כל כח המים להיות מושכין והולכין אחר הממשיכן ועמידת קשיות ערפו הוא על היאור שהוא מלמעלה ועליו להכריח כח עליון המנהיגו לימשך אחריו, שזה כל ענין הרשעים לילך בשרירות לבם ושיכריחו מערכות השמים שימלאו להם כל תאותם, וזהו הכשפים שהיה מלא במצרים שזה כל ענינם להכחיש פמליא של מעלה כמה שכתוב (סנהדרין ס"ז ע"א) ולהכריח הכחות העליונים שיעשו כרצונם ומילוי תאותם, וזהו שורש קליפת מצרים, מה שאין כן הצדיקים אלקיהם מתקיים עליהם והנה ד' נצב עליו הוא דרגא דיעקב אע"ה וזרעו צאן קדשים להיות כל עמידת השם יתברך והשראת שכינתו ית' בתחתונים בעולם הזה, הוא עליו והוא מניח עצמו תחתיו כענין והם תוכו לרגליך וגו' שהוא מדריגת יעקב איש תם להיות תמים עם ד' לימשך אחריו בתמימות ולא לבקש דבר שזולת רצונו כלל, ועל ידי זה זוכין למורא גדול דגילוי שכינה המפיל פחד על אומות העולם ומאיר לבני ישראל בקרב לבבם, וזהו קריאת פרשת החודש לזכות להארה זו דגילוי שכינה שהיא ה' אחרונה הבאה להאיר בלבבות דבני ישראל ולקרבם להשם יתברך לזכות לגאולה שלימה בחודש ניסן הבא אחריו, ובכל שנה ושנה אין פעולות בני ישראל חוזרת ריקם וכמה שכתוב כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה וגו', וכל מצות דאורייתא ודרבנן הם דבריו ית' שיצאו מפיו ולא יחזרו ריקם ומצליחים בשליחותם וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא פרשת ויגש) דהמצות הם שלוחיו ית', ואף על פי שאין פועלים גאולה שלימה עדיין בפועל ממש מכל מקום הם פועלים בכח ומקרבין הדבר בכל שנה ושנה לצאת מהכח לפועל לגמרי כשיגיעו למדריגה האחרונה של יציאה לפועל ממש במהרה בימינו אמן: