מחשבות חרוץ · פרק ז׳, י״ח

ובכל חודש הוא מתחדשת וטועמים טעם בתולה שפתחה סתום וצריך לפתוח מחדש וכדרך שאמרו (נדה ל"א ע"ב) בטעם נדה כדי שתהא חביבה כל שעה כשעה ראשונה, וזהו יפתח בדורו כשמואל בדורו (ראש השנה כ"ה ע"ב) ששמעתי בשם ר"ב קדוש ז"ל דרצה לומר מי שפותח שער חדש בעבודת השם יתברך בדורו הוא המנהיג האמיתי כשמואל בדורו, דבכל דור יש התחדשות ופתיחתו הוא על ידי מנהיג הדור ובכל דור יש שני מנהיגים דוגמת משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ובפרט בעקבתא דמשיחא והם נגד שתי המדרגות דבעלי תשובה וצדיקים גמורים והם פותחים מחדש שני שערים אלו בכל דור, וכל נפש מישראל כלולה משניהם כי שניהם כוללים כל האומה שהרי כל ישראל נקראים על שם יוסף שארית יוסף ועל שם יהודה יהודים, והוא עיקר שמם משום דאין אדם צדיק בארץ ומיוסף הם רק שארית דעיקרו נטמע ונאבד בגלות י' שבטים, והיינו דיש בכל אחד ענינים שהוא צדיק בהם וכדרך שאמרו הראשונים בריש פרק כל היד גבי חמרין דלגבי דבר זה נקראים כשרים ולזה רשעים והוא בהם מדריגת צדיק גמור, ופתיחתו מחדש להתחדש הוא בחודש אדר ומצינו בדברי רז"ל נקרא אדר (נמחק איזה תיבות) וכמה שכתוב בביצה (ט"ו ע"ב) הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ד' (נמחק איזה תיבות) ויהושע בן נון מזרעא דיוסף שתיחם וחילק הארץ לשבטים ולקרקף גברא, כי דרגא דיוסף הצדיק הוא לילך בקו היושר בלא נטיה ובזה כל אחד הולך בקו שלו ואין שם ערבוב חלקים, מה שאין כן כשחטא ונתעקם כשחוזר לעשות העקוב למישור הרי נתרחב גבולו כמדת עיקום הקו שכל קו המתעקם הרי יש לו התפשטות יותר לצד שמתעקם וכשרוצים לעשותו ישר צריך להעבות הקו כמדת רוחב העיקום וישוב להיות קו ישר עב ורחב, וזהו מעלת הבעלי תשובה על צדיקים גמורים דעל ידי זה מתרחב גבולו יותר, וזהו על ידי שמגיע לנחלת יעקב אע"ה שהיא נחלה בלא מצרים ואין שם אדר המגביל שהוא הזמן שיש שם עדיין נחלת גוים וצריך למחיית עמלק, ואז זוכה לפתח דניסן והוא ראשית ההתחדשות למלכי ישראל היינו שורש הכנסת ישראל דנקראים על שם יהודה שבו כח תיקון החסרון, וזהו כל עיקר ענין התחדשות לקבל אור חדש אחר שהיה חסרון והעדר אור, וראשית התחדשות זה בכל נפש בחסרון פרטי שיש באותו נפש הוא בניסן שהוא זמן גאולתינו ופדות נפשינו מכל מיני רע, ותשרי שאז זמן תשובה בעשרת ימי תשובה היינו מה שבני ישראל שבים להשם יתברך מצד עצמם והשתדלותם כידוע דאנו טוענין השיבנו אליך ונשובה והשם יתברך טוען שובו אלי ואשובה אליכם, ודידן נצח כמאן דאמר (ראש השנה י' ע"ב) בניסן עתידין ליגאל וגאולה דניסן הוא מה שהשם יתברך מעורר דעל כן נקרא ניסן לשון נס, כי כששבים הרי הישועה במשפט ואין נקרא נס רק מה שהוא נס גמור בכל העולמות כיציאת מצרים דהוציא גוי מקרב גוי, כמו שאמרו ז"ל דהללו כו' וכמה שכתוב ואת ערום ועריה רק השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו שלח שפע אור פתאום להם, וזהו מצות הפסח שציוה להם ליקח שה לבית אבות שהוא בעירא דמצראי דחלין ליה ועבראי אכלין ליה, כי רועי צאן היו השבטים ויעקב אע"ה דזהו שורש ישראל שנמשלו לצאן הנמשכים אחרי הרועה ואין חוקרין אחריו כלל, וזהו חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ולא חששו כלל מה יאכלו שם, וכן נמשכו אחר משרע"ה להאמין שיגאלם אף שראו קושי העבודה ותוקף המשעבדים, וזהו הקדמת נעשה לנשמע ולא עלה בלבם פחד שמא יצוום דבר שלא יוכלו לעמוד בו: