מחשבות חרוץ · פרק ז׳, י״ד

ונראה לי דיהיה תחיית המתים בשבת שבתוך הפסח, ועל דרך מתן תורה דהיה בשבת לכלי עלמא דירד אז ג"כ טל של תחיה (כמה שכתוב בפרק רבי עקיבא) וזכו לשעה להיות חרות ממלאך המות, ושבת שהוא מעין עולם הבא הוא הזמן לזה, ובפסח שבו הוא התחלת החירות דבני ישראל בו יהיה ג"כ הגמר דחירות ממלאך המות ויצר הרע וכל ארבע פרשיות הם הכנה לזה, שתים דקודם פורים הם הכנה למחיית עמלק שהוא החירות דיצר הרע ושתים דאחר פורים הכנה לחירות ממלאך המות, ופרשת פרה הוא בכח שזהו אות הו' שהם כחות הפעולה שבכח, ופרשת החודש הוא ההמשכה מן הכח לפועל בהתחדשות חודש האביב שזהו ה' אחרונה שבשם שהוא גמר השלמת כל ההתגלות שרצה השם יתברך לגלות בעולם, ורומזת לדוד מלך ישראל החי וקיים שהוא השלימות דחיי עולם שרצה השם יתברך שיהיה בתחתונים על ידי השתדלותם וחשקם לזה, וכמה שכתוב חיים שאל ממך נתת לו על ידי השאלה דוקא דהיינו החשק לזה והתפלה להשם יתברך שזהו רזא דדוד המלך ע"ה ואני תפלה, ובאחד בניסן ראש השנה למלכים מלכי ישראל שבו הוא התחלת התגלות כח המלוכה לבני ישראל שהיא חלק ממלכותו ית' שהוא מלכות כל עולמים והיינו דבר הקיים דלא יסוד ולא יעדי לעולם, ואף שנראה ביטול בינתים אלא מצד ההתגלות דעולם הזה וכמו המיתה דעולם הזה דלאחר תחיית המתים יהיה המיתה כשינה בעלמא וכדקרי לה רז"ל בכל מקום בלשון דמך, ואיתא בפרק הדר (ס"ה ע"א) ונינום טובי וכן טובי אלא שבעולם הזה אין נגלה ואז יתגלה זה, וכך כל הפסק המלכות דבית דוד שבעולם הזה דבשוב ד' שיבת ציון היינו כחולמים ויהיה זה כמו בחלום, דכל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב (כמה שכתוב ברכות נ"ה ע"ב) והיה חולם לו שהוא נופל ביד אויביו וניטל מלכותו כמו שכן היה בפועל בעולם הזה, אבל באמת הוא הכל חלום ודמיון בעלמא שהחלום הוראותיו רק על מה שבעולם הזה דרך דמיון דעל כן מלוכת יוסף נגלה לו בחלום, כי מלכותו היה רק לשעה בעולם הזה ולא מלכות הקיימת לעד, וזהו שתרגום אונקלוס על פסוק המלוך תמלוך וגו' את סבור לממלך כי הם הרגישו דמלכותו הוא רק מצד הדמיון והסברא ומחשבה, אלא שהדמיונות שלו לא היה דבר ריק וכל מה שיהיה בפועל הנגלה שבעולם הזה שהוא עולם הדמיון והחלום היה ג"כ בדמיונותיו וחלומותיו: