וכל זמן שלא הגיע למדרגה זו עדיין נאמר וביום פקדי ופקדתי, שהוא נמחה בפקידה לאט לאט ולא כמחיית עמלק שהוא בזכירה דהוא בפה היינו בהתגלות בפעל נגלה הוא עקירת הרע המתפשט בפועל בלב בהתגלות על ידי התשובה שעיקרה וידוי דברים בפה, כי הפה גומר להיותו שליח הלב וכמותו [כי הם ב' ההי"ן כידוע] כי עמלק הוא הראשית דגוים ואצלם הוא גם בשורשם וכל מעמקן הנעלם, ואצל בני ישראל הוא רק מצד התגלות הלב ולא בנעלם שבו, אבל עטיו של נחש שממנו נמשך השורש דראשית גוים והוא שורש לשורש זה ישנו גם בנעלם שבלב והוא נמחה על ידי פקידה שהוא במחשבה הנעלמת, ומחייתו הוא על ידי היסורין ועגמת נפש שיש לו בלב על החטא, וזהו ופקדתי עליהם חטאתם שיכניס זה בלבבם להתמרמר מאוד על שורש הנטויה שבלב לזה, וזהו על ידי שריפת הפרה לאפר ובזה הוא הטהרה מנגיעה במת רצה לומר הנגיעה בשורש אבי אבות הטומאה דעטיו של נחש, ועכשיו שאין לנו אפר פרה ועשיית המצוה בפועל נשלמה פרים שפתינו בקריאת הפרשה שפועל להכניס דבר זה בלב מעט מעט, והוא לפני הפסח כדי לזכות על ידי זה בפסח לתחיית המתים שיהיה אז בפסח דעל כן מפטירין בשבת חול המועד פסח העצמות היבשות:
מחשבות חרוץ · פרק ז׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.