מחשבות חרוץ · פרק ז׳, י״ב

ותחילת יציאת מצרים פגע בהם עמלק ובסוף דור המדבר פגע בהם עבודה זרה דפעור ואז השלימו להכניע כל הקומה דעבודה זרה של עכו"ם, וטעות העגל לא היה לו שייכות לעבודה זרה דעכו"ם חס וחלילה והם לא הלעיגו על דברי חכמים חס וחלילה אדרבא האמינו מאוד במשרע"ה, רק דאמרו דלא ידענו מה היה לו שחשבו שהוא עמוק עמוק למעלה מהשגת בני אדם שאי אפשר לעמוד על מדרגתו ולידע מה היה לו כלל כי הוא כאחד מצבא המרום במרום, וע"כ חשבו דנשאר במרום ואין לו שייכות עם בני אדם וזה אדרבא תוספות הגדלה בכבודו, וגם זה אין ראוי ועל דרך שאמרו בפרק גט פשוט אל יספר בשבחו כו' דגם זה נחשב לשון הרע וזה מביא להשפלת עצמו וכדרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך כו' (כמה שכתוב שבת ק"ה ע"ב), כי כל טעות קל יוכל להיות לאט לאט מחבלי השוא כעבותות העגלה וקינוח זה על ידי הפרה המולידה העגל שהמתקת כל דבר הוא בשרשו והשורש נקרא אימיה בכ"ד, כמו בחגיגה (ט"ו ע"ב) כל עמר דהוה נקי אגב אימיה כו' ולא אבוה כי האם היא השורש הנגלה מה שאין כן האב הוא בהעלם ועל כן אמרו בפרק במה אשה (ס"ו ע"ב) כל מנייני בשמיה דאימיה, ובזוהר שמות י"ז ריש ע"ב דמכשפים מזכירים שם אמו ואם איתא הטעם דבר שאין בו חשדא, ונראה הכונה ג"כ כמה שכתוב כי כל כחם הוא בנגלה ולא בפנימיות הדבר ובהעלם כלל דכל כחם רק מצד התגלות עולם הזה והאם היא השורש הנגלה, מה שאין כן האב הוא שורש הנעלם דבעולם הזה אין מבורר ואית ביה חשדא ובזה אין להם שייכות וכח שליטה עד שורש הנעלם בעולם הזה, ועי' בזוהר לך פ"ד סוף ע"א דאיהו אמר בשמה דאימיה כו' לקבל מלה עילאה כו' דאיהו ודאי כו' ע"ש, ר"ל ג"כ הכוונה מצד הקיבול דעולם הזה הנגלה צריך שורש הנגלה בעולם הזה, ובבהמה לא שייך ייחס אב כלל דע"כ אין חוששין לזרע האב וגם למאן דאמר חוששין מכל מקום יחוס אבות לא שייך בהו כי נפש בהמית הוא רק חיי שעה דעולם הזה ואין לה שורש נעלם כלל על כן שורש כחה מתייחס אל האם, ועל כן שורפין הפרה לאפר שהוא ביטול שורש הכח זה דנפש הבהמית לרוע הנטוע בלבבות דבני ישראל עד ששב לאפר שהוא יסוד פשוט, דזהו תכלית הביטול במציאות כלפי מעלה כדרך שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר, כי מצד הרכבת הארבעה יסודות הם כל מיני בחירה ונטיות לצדדין אבל ביסוד פשוט הוא הפשוטות בלי שום נטיה, וזהו אות הו' שהוא קו פשוט בלי נטיה לצדדין כשאר אותיות, ועל ידי הפשיטות יוכל להתפשט עד אין קץ ולהיות דבוק במקורו שבזה חוזר לתכלית הפשיטות הגמור בלי שום הרכבה כלל, ותחיית המתים אי אפשר עד שתשוב העפר אל הארץ כשהיה כמו שאמרו ז"ל דההיא שעה אחת קודם תחיית המתים, ואז כשישוב ליסוד פשוט דעפר גמור אז יוכל משם דייקא להכלל במקור העליון שהוא ג"כ יסוד פשוט, ועל דרך הברקים רצוא ושוב דלמקום שהולכים שם שבים דחוזר ונעשה הסוף ראש שזה סוד נעוץ סופן בתחלתן שבכלל הבריאה וישוב להתבנות בנין הקיים לעולמי עד שלא יכלה עוד כלל, ועל כן אפר זה דפרה הוא המטהר טמאים דטומאת מת שזכרון זה בלב היינו שיעמוק בהתבוננות לבטל כל כחות הרע במקורן עד שישובו עפר ואפר הוא קינוח צואת העגל ושורש טינופת זו שבלב שלא תתבער מן הלב לגמרי עד עת קץ שיבוער היצר רע מן העולם ויבולע המות לנצח: