מחשבות חרוץ · פרק ז׳, י״א

וידוע דשלשה עמודים תורה ועבודה וגמילות חסדים הם שני קצות וקו האמצעי שהם יסודי העולם, ותורה הוא קו האמצעי דמאן דאחיד באורייתא אחיד בכולא, וגמילות חסדים מסטא דאברהם, ועבודה מסטרא דיצחק שהקריב עצמו על גבי המזבח ובזה הוא עיקר כח הצמצום, ומי שהוא בגמילות חסדים לבד יוכל לצאת ממנו פסולת עדיין כישמעאל מאברהם שהוא יצרא דעריות ותאוה, ומי שבעבודה לבד יוכל להתפשט הפסולת יצרא בעבודה זרה, אבל זרע יעקב אע"ה דאחיד בקו האמצעי מטתו שלימה שאין עוד פסולת כלל, והם רצו להפריד העבודה לבד וגרם דאמרו לאהרן קום עשה וגו', שהמתאמץ בעבודה לבד יוכל לטעות דכל העבודה בידו אף עשיית אלהים ודחלן, שחשבו מאחר שהשם יתברך עזבם כך בלא מורה המאיר עיניהם ע"כ שהכל מסור בידם על ידי עבודתם יוכלו להמציא להם דבר המאיר עיניהם ומדריכם ג"כ, וזהו עגל שהוא אפי זוטרי דשור דכמו דכרוב שהוא פני אדם שבמרכבה הוא כרביא אפי זוטרי שהוא דמות יעקב אע"ה שנקרא בפרשת רבי עקיבא דרדקי, דנקרא יעקב קטן וכידוע סודו שהוא נגד נחושת מדת הענוה להקטין את עצמו, והוא מקום גדולתו של השם יתברך דשם אתה מוצא ענותנותו להיות את דכא ושפל רוח ובכל מקום דל עני וכו' בישראל הכתוב מדבר וע"כ השם יתברך עמהם, וזהו מדת קו אמצעי שאין מוצא לנפשו שום שלימות מה שאין כן מי שנוטה לצד אחד יוכל לטעות שהוא שלם באותה מידה, והם היו שרשם באמת מיעקב אע"ה שזהו שורש כנסת ישראל להכיר חסרונם ושהם צריכים להשם יתברך להשלימם, וע"כ גם כשטעו להחשיב תבנית שור שבמרכבה לעיקר דרגת דיוסף הצדיק איהו אפי זוטרי תבנית עגל, וגם בבית המקדש היו דמות כרובים שאומות העולם לגלגו על זה (כמה שכתוב יומא נ"ד ע"ב) ואף הם טעו לעשות דוגמתן אלא שמכח הטעות להחליף בפני השור נמשכו לצד השמאל עד שטעו לקרותו ג"כ אלהים ודחלן, וזה כל ענין הסתת נחש בעץ הדעת טוב ורע הוא לנטות מעץ החיים שהוא הקו האמצעי לקצוות, דשם יש מציאות לפסולת וידיעת טוב ורע ואז משם נקל לו להטותו לצד הרע לגמרי ועל זה נאמר אני אמרתי וגו' אכן כאדם תמותון, והפרה היא המקנחת צואה זו דעבודה זרה נקרא צואה צא תאמר לו וע"כ אותו שע"ע עבודה זרה נידון בצואה רותחת, ורז"ל אמרו מפני שהלעיג על דברי חכמים והיינו דבזרע ישראל אי אפשר שיהיה יצרא דעבודה זרה וכמה שכתוב דלא עבדו עבודה זרה אלא להתיר עריות, ומי שאין כונתו לכך בא לו מחשבה זו על ידי הלעגה וליצנות מדברי חכמים דזהו שורש עמלק הראשית דגוים שנקרא לץ, דממנו נמשכים אח"כ בהתפשטות כל מיני עבודות זרות של כל עכו"ם כי על ידי ההלעגה שבמוח נעשה כל גופו צואה בהיות מוחו בית הכסא גמור שהוא מקום ליציאת פסולת המאכל, ודברי תורה הם מזון הנפש והוא לחם שמלאכי השרת אוכלים מזון הנבלע ברמ"ח איברים שאין בו פסולת, אבל חכמה חיצונית המצויה גם באומות העולם ויש מה שהוא נקרא חכמה באמת שנקרא גם בלשון הכתוב חכמה אלא שהם קולטים הפסולת ממנו כי בזה שרשם ופסולתו היא הליצנות מחכמה האמיתית, וכל מיני עבודות זרות שהיו מתעים ההמון ודאי היו מראים להם בחכמתם המזוהמת שיש בה ממש אבל הכל נמשך מצד הליצנות מהאמת על ידי זה ממציאים שקר המתדמה לאמת, וזהו ג"כ ענין עבודה זרה דפעור דלעו"ז נקבר משרע"ה שהוא שורש התורה שנקראת על שמו שהוא ממש היפך הליצנות כמה שכתוב נכנס דבר של תורה יצא נגדו דבר של ליצנות, וממילא מתבטל ענין הפעור שהוא קצה האחרון של ליצנות, דעמלק הוא הראשית דגוים ופעור הוא האחרית דגוים דאם ללצים הוא יליץ וכלום יש ליצנות גדול מזה העבודה זרה דפעור וליצנותא דעבודה זרה דשריא הוא בענינים אלו עיין שם בגמרא דסנהדרין (ס"ד ע"א):