מחשבות חרוץ · פרק ה׳, ד׳

ודבר זה כבשי דרחמנא ומהנסתרות אשר לד' אלקינו ואין בו שום דרך גילוי בעולם הזה כלל, וזה היה טעות שאול דחשב כבוד מלכים חקור דבר דעל כן אמרו (ר"ה כ"א ע"ב) על שלמה המע"ה בנביאים לא קם אבל במלכים קם, היינו מצד מדת המלכות שהוא התגלות כבוד שכינתו יתברך בתחתונים שהוא השגת רוח הקודש והוא נביאת החכמים דעדיפי מנביאים שהם רואים רק הדבר שמראים להם, אבל בעלי רוח הקודש משיגים הדבר בהתבוננות וחקירת שכלם כנודע, והוא על ידי מדת המלכות חכמה תתאה, ודוד המע"ה היה רבן של כל בעלי רוח הקודש (כמה שכתב האריז"ל בשהיו"ח) שממנו התחלת המלכות הקיימת לעד, ושאול שהשיג גם כן כבוד מלכים עלה למעלה ממדרגיתו שחשב לחקור ולעמוד בסוד ד' דבר שלא ניתן לדעת אדם לחקור ולעמוד עליו כלל, וחשב דלמלכים ניתן רשות לחקור גם על זה ודשמואל שהיה רק נביא בהשגת נבואה לא השיג דרך קליטה ניצוץ קדוש מעמלק כי לא ידע שיהיה איזה גילוי לשורש ניצוץ קדוש זה בעולם הזה, אבל הוא חשב להשיגו ושיוכל לקלטו מה שנעלם משמואל בנבואתו. ועל זה נאמר אכול דבש הרבה לא טוב, וקרה לו כמו שקרה לבן זומא דהציץ ונפגע (כמה שכתוב חגיגה י"ד ע"ב) ברוח רעה שהיתה מבעתו, ועל דרך זה ניטלה מלכותו כי עיקר מדת המלכות הוא לבלתי רום לבבו מאחיו שלא יחפוץ לעלות יותר ממדריגתו וכמדת מלכותו ית' דבמקום גדולתו שם ענוותנותו, ומכל מקום זכה ויצא ממנו מרדכי ואסתר שנצחו להמן, כי באמת גם מחשבתו שחשב שהשיג השורש דניצוץ קדוש המחיה לעמלק לא היה דמיון כוזב, אלא שהשגתו זו היה רק במחשבה דרך השגה לבד ולא היה אפשר להביאו להתגלות בפעל במעשה כלל שזה דבר שאי אפשר, אבל מכל מקום מצד ההשגה שלו בשורש החיות של המן על ידי זה נתנה אסתר את מרדכי על בית המן שבהם היה גנוז השגת שורש חיותו. והוא על ידי אחיזת פלך השתיקה שהוא כח ההעלם על ידי זה יכלו להשיג הנעלם מעולם הזה, דרק מצד הגילוי דעולם הזה הוא נעלם, ובפורים חייב לבסומי דמשנכנס יין יצא סוד שהוא היפך כח ההעלמה ועל כן הוא עד דלא ידע בין כו', וידוע מטעם האריז"ל שהוא לאותו הניצוץ קדוש יעו"ש, והיינו דעל ידי השכרות מתגלה הנעלם אלא שהוא בלא דעת ובשכרות וזהו ענין רוח רעה דשאול שהוא גם כן הסרת דעת, לפי שחשב לגלות ההעלם שלו ודבר זה אי אפשר רק בלא דעת, וזהו בירור הדמיונות דבני ישראל שהם גם כן עיקרן רק בהעלם, ואצל השכור כל מה שהוא בדמיונו יוצא בגילוי, ועל כן איתא בעירובין (ס"ה ע"ב) דאדם ניכר בכוסו, ובפורים הכל מודים דבעינן לכם (כמה שכתוב פסחים ס"ח ע"ב) וכל מה שחושב לגרמיה הוא גם כן לשם שמים, ועל כן גם כל הדמיונות שהם רק מה שהמחשבה שקועה במה שהוא לגרמיה אז הוא ההכרה בכוסו דהכל לשם שמים, ואפילו אם הוא עד דלא ידע כו' מכל מקום אז הוא התגלות מעמקי הלב שאפילו אומר על ימין שהוא שמאל מכל מקום נקודת הלב דבוק בהש"י: