מחשבות חרוץ · פרק ו׳, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ארבע מצות יש בפורים מקרא מגילה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ומשתה ושמחה, ונ"ל שהם נגד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה דמלחמה לשם זה בעמלק מדור דור, והניצוח הוא על ידי ארבע מצות מעשיות אלו, דכל מצות שעושין לזכר הנס הוא מה שיש בהם כח וחיות שנתגלה בשעת מעשה שהיה הישועה בפועל, ועל ידי אותם מצות מתגלית אותה ישועה בפעל בכל דור, ועיקר הישועה הוא כשנושעים באותו דבר שהיה להם חסרון שמחמתו באה הצרה, דזהו כל ישועת ישראל ישועת הנפש ולא ישועת הגופות בלבד, וכל הצרה בא על ידי זה שמזה יצמח הישועה וכמו שנאמר וממכותיך ארפאך רצה לומר מהמכות עצמם ועל ידם הוא הרפואה, וכן משם אקבצך ומשם יקחך היינו משם דייקא יצמח הקיבוץ ושיקחך, וכמה שכתוב במגילה (י"ד ע"א) גדולה הסרת טבעת כו' שהחזירתן למוטב, ולקחו למשל זה בפרק חלק (צ"ז ע"ב) מעמיד להם מלך קשה כהמן דבימי המן שבו בתשובה שלימה וקבלו על עצמם ועל זרעם כל התורה מאהבה, וזהו עיקר הישועה שהיה על ידי גזירה זו שזכו לקבל דברי תורה מאהבה ושבו בתשובה שלימה וממילא נתבטלה הגזירה, כי איך אפשר לאבדם חס וחלילה עוד דאפילו ציפרא מבלעדי שמיא כו', והגזירה היתה מה' במשפט תחלה ואף על פי כבר הבטיח השם יתברך ואף גם זאת בהיותם וגו' לא וגו' לכלותם וגו' וכן בכמה מקראות, אבל כבר אמרו ז"ל (מגילה י"ג ע"ב) ליכא דידע לישנא בישא כהמן, ואיתא במדרש אסתר רבה פרשה ג' דכל מלך סתם במלך מלכי המלכים הקב"ה הלל מדבר אם כן כל דבריו ולמלך אין שוה וגו' אשקול אל גנזי המלך הוא כלפי מעלה, ותחלה קטרג עליהם מחטאיהם כי כבר קלקלו לגמרי כל קומת האדם שחלוק לד' שהם ה' כנודע חלוקת נפש האדם לה' מדריגות נפש רוח נשמה חיה יחידה והם נגד ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ובסוד ארבע אותיות השם וקוצו של י', ואמר ישנו עם אחד שישנים מן המצות (מגילה י"ג ע"ב) זהו נפילת המוחין דבעת השינה, שאף על פי שהנשמה שבמוח טהורה והם חלקי חיה יחידה דבהם אין מציאות שום פגם, מכל מקום טען דכבר נסתלקו מהם לגמרי ואין להם שייכות עוד עמהם. וזה שאמר עם אחד לרמז על חלק יחידה הרמוז בקוצו של י' דשם אין שום חילוק ופירוד כלל בין כלל הנפשות דישראל, וגם שם הוא השינה והסתלקות אותו שורש, ומפוזר ומפורד היינו שאינם באחדות ויש ביניהם פירוד לבבות, ודבר זה מפני שאין הלב בשלימות להיות דבוק בהשם יתברך כמו שהוא ראוי ללבן של ישראל דאז היה כל הלבבות מיוחדות יחד ולא היו פירוד כלל, ומצד זה מגיע הפגם לנשמה שהוא מכורסיין דעולם הבריאה דשם רובו טוב ומציאות מיעוט הרע הוא רק מפני שכבר התחיל עלמא דפירודא שיש נברא נפרד מהבורא ואין דבוק לגמרי, ודתיהם שונות היינו נימוסי עצמם שחשב שאינם בדרך ארץ שקדמה לתורה דהיינו הנקיות במדות שבהם נתחכמו כל בעלי הנימוסים והפילסופים מהאומות גם כן להיות בעלי מדות טובות שזהו שלימות כלל גוף האדם וכחות הגופנים, דידוע דכל המדות כלולים במדות הידועות הרמוזות בשם (ז') דהוי' שהוא צורת יעקב אע"ה החקוקה בכסא הכבוד שהוא שלימות צורת האדם, ובאמת אתם קרוים אדם כו' (יבמות ס"א ע"א) שהאומות אין להם שום שייכות לשלימות המדות, רק שמצד צורה הגופנית שלהם שהיא גם כן כדמות אדם ה"ה כקוף הרוצה להתדמות לאדם וחפיצים להשתלם גם כן במדות, שבזה הוא יתרון האדם מן הבהמה, וזהו נגד הרוח כי נפש יש גם לבהמה שממנה כח המעשים בפעל, אבל רוח ורצון לעשות כך או כך ולבחור בטוב זהו רק באדם, והם חושבים שיוכלו להשתלם בזה, ובאמת כל המדות נובעות מהלב ואצלם לב אין והשורש חסר, אבל המן חשב דלאומות יש שלימות המדות מה שאין כן לבני ישראל, ודתי המלך אינם עושים היינו מצות התורה בפעל שבזה נפגם הנפש באופן שקטרג שכבר פגמו וקלקלו כל קומת הנפש עד שאין למלך מלכי המלכים שוה ושום הנאה להניחם, ועל כן אם על המלך טוב וגו' רצה לומר דידע דמכל מקום כבר הבטיח שלא לכלותם על זה אמר שישקול כסף מחירם, כי מה שקטרג לפני מלך מלכי המלכים להשמיד וגו' היינו לא הגופות לבד כי אם היה חושב שיש איזה קדושה ודבר טוב בנפשם ודאי לא יהיה המשפט לכלות הגופים גם כן, רק שטען דאין בהם עוד שום ניצוצות קדושים ושיגיע המשפט שיכלו לגמרי, וההבטחה שלא לכלותם היינו שיהיה בהם לעולם איזה ניצוץ קדוש שזה אי אפשר שיכלה מהם כלל והוא כפי מחשבתו המזוהמת דימה שכבר כלה כל לחלוחית קדושה מהם, וההבטחה אינו אלא הבטחה בעלמא, ואם כן הוא דבר שאפשר להחליפו בדבר אחר ויתקיים ההבטחה על אותו דבר:
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.