מחשבות חרוץ · פרק ה׳, ג׳

וב"פ ושתי פעמים היה המלחמה בפועל שעל זה דרשו מדור דור בדור משרע"ה על ידי יהושע מזרעא דיוסף שאז היתה התחלת צמיחת קרן ישראל, והוא להיות ראשית גוים לעולם מתעורר נגד הראשית דישראל, ואז היה קודם מתן תורה עדיין שלא נתבררה מעלת כנסת ישראל עדיין אלא על ידי יוסף כי הוא היה מלך במצרים קודם מתן תורה על דרך הדרך ארץ שקדמה לתורה, דכל האומות אינם בדרך ארץ גם כן, דההגדרה בתאות הוא מצד מדת דרך ארץ גם כן, ועל ידי זה זכה למשול עליהם ועל ידי שהוא גדר עצמו מן העריות על ידי זה נגדרו גם כל ישראל שם, כי הוא השורש לקדושת הברית דבני ישראל כידוע, ולפי שהיה קודם מתן תורה היה בכח עמלק לבוא ולהתעורר נגדם, כי הגוים אומרים שהם בדרך ארץ וישוב העולם, אך הדרך ארץ שלהם הוא מצד ההשתקעות בעולם הזה ולא מצד יראת הש"י, ועל כן נפל ביד זרעו של יוסף, ואחר כך בימי שאול שהוא תחלת מלכות ישראל לא נתעורר עוד עמלק דאחר מתן תורה ידע שאין לו כח, אלא השם יתברך עורר את שאול שבא להיות הראשית דממלכות ישראל למחות את הראשית דגוים, והוא מזרעא דבנימין שהוא ההגדרה שעל פי התורה שזהו בהניח וגו' דהתורה תבלין ליצר שעל ידה יכול לנוח מכל אויביו, ר"ל מכל מיני התגברות יצר רע שאין צריך כל כך למלחמה וניצוח בכבישה רק במשיכה לבית המדרש דממילא מתבטל ונימוח ומתפוצץ, על כן נצטוה למחותו ולהחרימו לגמרי ולא עלתה בידו שהשאיר לאגג דנפק מיניה המן באותה לילה, היינו הראשית דראשית גוים, כי גם הראשית עצמו הוא קומה שלימה ויש בו ראש וסוף, והראש של עמלק הוא השורש שממנו נמשכת השכחה, כי העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה והוא חמל על השורש היינו חשב דאין בזה, כי שורש זה הוא שורש המן שאמרו ז"ל בחולין (קל"ט ע"ב) דרמוז בתורה בקרא דהמן העץ וגו' ומלת המן הוא לשון שאלה ובזה ניתן פתח לטעות שהשם יתברך צריך לשאול, והש"י רצה כן שהרוצה לטעות יבוא ויטעה, ומזה נמשך שורש המן שהוא שורש טעות לחשוב שהשם יתברך סילק ידיעתו מתחתונים, ומזה הוא שורש והתחלה להשתקעות בדמיונות והפרדה מהש"י, ומבני בניו של המן למדו תורה (סנהדרין צ"ז ע"א) כי באמת לענין מצות התורה צריך האמונה בבחירה שהיא ביד האדם שהיא היפך הידיעה, אף על פי שזהו קודם מעשה ושם הוא אחר מעשה ובזה ודאי כלפי שמיא גליא. מכל מקום כיון שיש במקצת ענין סילוק ידיעה תועלת לדברי תורה ולקיום המצות חשב שאול דזהו השורש שאין לאבדו, ועל זה הוא שחמל, ומצד הזה הם בניו שלמדו תורה, ועל כן הניח גם כן הצאן ובקר להקריב לד' כידוע לעולם בכל דבר נעוץ סופו בתחלתו וקניני האדם שהם הנטפלים לאדם ומכלל הסוף מעשה הם נעוצים במחשבה תחלה ובעומק ראשית, ומפני שהוא חשב שיש בעומק ראשית שלו איזה דבר טוב שראוי לחמול עליו גרם לו לטעות גם בעומק אחרית שיש בקניניו גם כן שורש טוב להיות ראוים להקרבה לעבודת הש"י. ואף על פי שהשם יתברך אמר בפירוש להחרים הכל חשב הוא זה על דבר עבירה לשמה לקלוט השורש טוב ממנו, דניצוח כל אומה הוא על ידי קליטת השורש הטוב ממנו לקדושה כמו במצרים על ידי בתיה בת פרעה שוב כל הנשאר מהאומה הולכים לאבדון, ובעמלק שנצטוה להחרים הכל והוא חשב דגם בו יש איזה שורש טוב לקלוט לקדושה. אף דהשם יתברך ציוה להחרים הכל הוא על דרך שנאמר לצירעא לא מדובשך וגו' לפי שידע שלא היו ישראל שבאותו דור נקיים כל כך שיוכלו לקלוט הטוב לבד בלי שום עירוב רע, ועל כן הוא והעם חמלו על אותו מעט הטוב שדימו שיש בהם, ודימו שיכניסו עצמם לכך אף דמעורב ברע גם כן, והתחכמו להקריב מהצאן לד' ושומר מצוה לא ידע רע, עד שאמר לו שמואל הלא שמוע וגו' הפצר פירוש הפצר הוא עקשות להתחכם יותר נגד הש"י, ואף על פי שהם ראו יפה דמבני בניו של המן כו' הרי שהיה איזה דבר טוב גנוז בגוים, כבר כתבתי במקום אחר דנ"ל דהיה על ידי אחד מזרעו שבא על בת ישראל באונס דקרוי בנה וקרוי גם כן בנו בלשון הכתוב והוא בן איש מצרי, אבל בלאו הכי אין מקבלין גר מעמלק כמה שכתוב במכילתא, כי אין בהם שום צד לחלוחית של קדושה אחר שכבר יצא לפעל להיות עליו שם עמלק, כי אילו היה מקום להפכו לטוב לא היה רע כלל שהרי כל שרשו הוא רק הרע שבכח ובנסתרות להמשיך לפעל, ואצל האומות העולם מחשבה רעה מצרפה למעשה דגם זה רע גמור כי שרשם כן, ועמלק כל הרע שלו הוא במחשבה דבו הוא עיקר הפשיטות טלפיים דעשו, ואם היה מקום להתהפך לטוב היינו דאין שרשו כן כי השורש לא יתהפך אם כן אינו רע כלל, ורק בכל אומה ששורש הרע שלה הוא בהתפשטות בפועל זה אפשר להתהפך ובשם ישראל יתכנה להתדבק בעומק ראשית שלו בישראל שבהם הוא הראשית דגרים ולא בעמלק שהוא הראשית דגוים, אך עמלק עצמו אי אפשר לו להתהפך כלל דהיהפוך כושי עורו כי העצמיות אין מתהפך רק ההתפשטות, אבל מה שנקלט ממנו הוא הטפה זרעיות שהיא נמשכת מעומק ראשית הנעלם מהאדם עצמו, וכנודע דבבנים מתגלה מעמקי לב האבות מה שהיה נעלם מהם עצמם, וכשאותה טפה נקלטה מיד ברחם הישראלית שלו היה לה שום התגלות בפועל בעולם הזה כלל לזרע עמלק על דרך זה אפשר שיוקלט לקדושה. כי בוודאי יש איזה ניצוצות קדושים בעמלק גם כן דלולי כן מנין היה לו חיות וקיום כלל בעולם הזה, אבל היא בלתי נגלית לו עצמו ולא לשום בריה בעולם, כי כל מה שבא לידי גלוי ממנו הוא רע גמור, והניצוץ קדוש המחייהו הוא רק השורש מה שרצה הש"י שיהיה מציאות דבר כזה בעולם אף על פי שהוא עצמו ציוה עליו למחותו: