מחשבות חרוץ · פרק ה׳, ב׳

ופירוד אות א' מן הכסא שהוא המקום לשכינתו יתברך דרך קביעות כמו כסא מלכות מושב המלך, ועיקר שם כסא הונח לכסא מלכים כמדומה בלשון הקודש ועיקר המלה כס כי כן דמות הכסא עגול ודומה ל-ס' ול-כ', ורוב מלות לשון הקודש הם מורות בתמונתן על הדבר שהם מורים עליו וכדרך שאמרו רה"ג רה"נ על ווי העמודים מובא במהר"מ אלשקר ס"י, וכך היו עושים תמונת הכסא פעמים פתוח מצד צפון פעמים סתום, והיינו כידוע מה שכתוב חכמי האמת בענין מה שאמרו (ברכות ל"א ע"ב) דיברה תורה כלשון בני אדם שגם זה רק כלשון בני אדם דבאמת דברו בני אדם בלשון תורה, וכל השמות והלשונות שבתורה על צד ההשאלה כיד ה' ועיני ה' וכדומה הוא לשון הקודש שנאמר על הקדושה והיה קודם שנברא העולם ובו נברא העולם, וכן שם כסא עיקרו על כסא כבודו ית"ש והשמים כסאי, והם אחוזים ופגושים בארץ כפי דברי רז"ל בהספינה דנשקי שמיא וארעא אהדדי, וכן איתא במדרש כונן קורקסי כו' ע"ש, והיינו בצד צפון הפתוח כמה שכתוב (ב"ב כ"ה ע"ב) עולם לאכסדרה דומה והוא דומה ל-ב' דמרובע כפי דברי רז"ל וכמה שכתוב בכנפות הארץ וכנף היינו מרובע ככנף דציצית וע"כ דומה ל-ב'. והשמים עגולים דומים ל-כ' מצד חבורם לארץ דהצפון פתוח ומצד עצמם הם סתומים מכל צד, ועל כן נקרא כסא כס על שם תמונתו, ו-א' על שם אלופו של עולם דגניז בגויה על כן אין נרגשת במבטא, ועמלק שרוצה להפריד הנסתרות מהנגלות ולומר דאין שם העלם בנגלה כלל הרי מפריד הכסא גם כן כס מן ה-א', ועל כן מלחמה לשם הוי' ית"ש בעמלק מדור דור, דהשם יתברך נקרא איש מלחמה כי תואר מלחמה שייך רק גבי איש דכלפי מעלה איך שייך מלחמה כלל הלא בידו הכל, רק המלחמה הוא בלב האדם שהכח דחלק אלו"ק ממעל שבקרבו נלחם עם כח היצר רע, שהשם יתברך מסר הבחירה לאדם אלא שאלמלא הקב"ה עוזרו כו' והסיוע דהשם יתברך הוא המלחמה דלה' בעמלק בהתלבשותו בלב האדם. ועל כן נקרא איש מלחמה, דשם איש נקרא עיין שם כח התגברותו כמה שכתוב כאיש גבורתו, וכמה שכתוב בעבודה זרה (י"ט ע"א) על פסוק אשרי האיש שמתגבר על יצרו כשהוא איש. וההתגברות הוא רק על ידי עזר הש"י וסייעתא דשמיא זו הוא רק בשורש שבלב דאחר שיצא לפועל מה שהיה כבר הוא, וצריך לתשובה דגם כן עיקרה בלב כמה שכתוב ולבבו יבין ושב, וכן שורש עמלק הוא בלב שהוא הראשית גוים דהתפשטות כחות הפעולה דרע, וכל כח השתדלות אדם בזה הוא רק בזכירה זכור וגו' אל תשכח, כי כל הדמיונות הגוברות בלב בני אדם הם רק מצד השכחה באמת שבו דבוק נפש הישראלי, דעל זה הוא מצות ציצית וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' הוא סגולה שלא לתור אחרי דמיונות על ידי הזכירה במצות השם יתברך שבא על ידי ציצית המעוררת יראה בלב האדם, כידוע בזוהר בסוד הציצית והתכלת, שבכל מצוה יש ענין מיוחד וזו המצוה מעוררת יראה המביאה לידי זכירה, דהשכחה בא רק מפני העצלה אשר תפיל תרדימה, ועל ידי יראה ופחד ה' הוא מתעורר משינתו, ועל כן תכלת דומה כו' עד לכסא הכבוד ששם גילוי שכינה המביא מורא גדול, ובעמלק נאמר ולא ירא אלהים ואמרו ז"ל (ב"ב קכ"ג ע"ב) דעל כן נופל ביד זרעו של יוסף שנאמר בו האלקים אני ירא, ואע"ג דולא ירא אלקים אישראל קאי היינו על ידי עמלק אשר קרך שהכניס לתוכם דמיונות וכחות המשכיחים על ידי זה נעשו עיף ויגע ולא ירא אלקים שבאו לדמיונות, והעצה זכור אשר עשה וגו' שיזכור ויתבונן שהשיקוע שלו בדמיונות הוא נמשך משורש עמלק שישנו עדיין בעולם, על ידי זה בעצמו הוא מתעורר לצאת מהדמיון, אלא שמכל מקום אחר שנשתקע אין יוצא בקל וצריך מלחמה, והיה בהניח וגו' שיגיע לנייחא ומנוחת הלב שלא יבלבלנו עוד דמיונות המשכיחים, אז יתאמץ למחות את זכר עמלק מתחת השמים, רצה לומר מכל חדרי מוחו ולבו שלא ישכח עוד: