ושורש עמלק נ"ל שהוא כח ההשתקעות בדמיונות עולם הזה. והוא ראשית גוים רצה לומר השורש של כל מיני גוים, שכל אומה יש לה השתקעות במין רע מיוחד שזהו שרשה וממנו הוא כל כחם בעולם הזה. דעל כן החזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה דאמרו מה כתיב בה לא תרצח ובעשו נאמר על חרבך תחיה (כמה שכתוב ספרי ברכה פיסקא שמ"ג) דזהו כל חיותו בעולם הזה, וכן שאר אומות כל אחת אדוקה באיזה כח דרע עד שבו נתלה עיקר חיותו הדמיוני שבעולם הזה, ולא יכלו לקבל התורה שחשבו שבזה יתבטל חיותם, וישראל הם הדבוקים בהשם יתברך שהוא בעל הכוחות כולם ואין להם השתקעות בשום כח, שההשתקעות הוא על ידי הפרדת הכח מהבורא יתברך לעשותו דבר נפרד, ועמלק הוא שורש כח הפירוד הזה כי הוא התחלת מציאות הרע דזה לעומת זה, וכולל גם כן כל מיני כחות כולם. אלא שכח ישראל הוא להדביקם כולם בהש"י, וכחו הוא אדרבא להפרידם, וזהו עמלק אשר קרך דממנו שורש ענין המקרה, דמי שדבוק באמונה דהכל מהשם יתברך ניצול מדמיונות הכוזבים שהם באים רק ממחשבה דהכל במקרה, וגם מקרה לילה בא על ידי השתקעות בדמיונות כידוע, וע"כ אין השם והכסא שלם כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, וידוע דארבע אותיות השם שתים ראשונות הם הנסתרות מוחא ולבא ושתים אחרונות רומזות לכח הפעולה וגמרה, והם הנגלות שלנו ולבנינו הרמוזים לצורת יעקב אע"ה החקוקה בכסא הכבוד ומלכות בית דוד שיתגלה במהרה בימינו, דבהם הוא כח השתדלות אדם בעולם הזה, דכחות הנסתרות הוא מצד השם יתברך על ידי נשמה ורוח שבמוח ולב, והשם יתברך צור לבבי וחלקי נ"ל דחלקי רומז לנשמה שבמוח שהוא עיקר חלק אלו"ק, ועל כן שם משכן החכמה שהוא חלק מחכמתו יתברך שחלק ליראיו, וכן החלק מכבודו הוא על ידי החכמה דכבוד חכמים ינחלו ובי מלכים ימלוכו, והמעמקים שבמוח ולב הנסתרים הם לעולם דבוקים בהש"י ואי אפשר להפרידם כלל על ידי שום חטא גם כן, דמחשבה רעה אין הקב״ה מצרף למעשה דאין חטא מגעת למחשבה שבמוח ולב, רק כל החטאים הם במעשים שבפועל, ובעבודה זרה דמענישים על מחשבה שבלב היינו משום דכל מחשבות הדמיונות אפשר להחזירן למקורן על ידי התבוננות דהכל ברא לכבודו, וגם כל הדמיונות דעולם הזה אפשר ליקח מהם לכבודו ית', משא״כ על זה דהוא מחשבה הנמשכה מאל זר שבגופו של אדם בחלל השמאלי שבלב, שהוא ממש היפך כבודו וזו המחשבה אין לה שום שייכות והתדבקות עם מעמקי הלב של הנפשות דבני ישראל, רק היא נטפלת אל כחות המתפשטות מן הלב אל האברים שהם כחות הפעולה, ומכל מקום גם מחשבה זו תיקונה קל מאוד בחרטה בעלמא, והעולה שבאה על הרהור הלב באה לדורן בעלמא ואפילו פושעי ישראל מלאים חרטה, ומיד שמתחרט במחשבתו מחשבה מוציא מידי מחשבה הקודמת, כי זו המחשבה של החרטה היא היוצאת באמת מעמקי לבו ונתבטל ממילא מחשבה הדמיונית הקודמת, ועל כן שתי אותיות ראשונות דהשם הם נגלים בעולם הזה גם כן, אע"ג דמצד עולם הזה זה שמי לעלם כתיב דלא כמו שנכתב נקרא (כמה שכתוב פסחים נ' ע"א) דשם הויה המורה על יחוד כל כחות הנסתרות עם הנגלות יחד כולם בלתי לד' לבדו, דבר זה הוא נעלם בעולם הזה אף על פי שמכל מקום הוא גלוי בכתב מפורש דהאמת הוא כן דאתם הדבקים וגו' הוא דרך אמונה והעלם, דבעולם הזה אין אדם צדיק בארץ אשר וגו' בארץ דייקא מצד העולם הזה המחשיך ומעלים האמת, אבל לעתיד יתברר דעמך כולם צדיקים גם בפועל גמור דגם כל מעשינו פעלת לנו והכל היה לשם שמים אז יהיה נקרא כמו שנכתב, אבל בעולם הזה אינו נקרא בפה להיות מבורר כן, רק הנסתרות הם מבוררות להשם יתברך כי בנסתרות אין שייך בירור לעין בעולם הזה דאין יד עולם הזה שלטת שם, דאין אדם יודע מה בלבו של חבירו וכלפי שמיא גליא מעמקי הנסתרות דאין שם רע באמת כלל והנגלות מחוברות עם הנסתרות דרך העלם מיהת בעולם הזה, וכל רצון עמלק הוא להפריד הנסתרות מהנגלות לגמרי שרצונו לעשות העולם הזה עולם נפרד מהשם יתברך שזה חשק כל האומות שאין חפצם בעול תורה ומצות ועול מלכות שמים ועמלק הוא ראשית כח זה דפריקת עול ולילך בשרירות לבו בכל מיני התפשטות, וזהו פירוד שתי אותיות אחרונות שהוא כחות הפעולה דעולם הזה מן השם לגמרי:
מחשבות חרוץ · פרק ה׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.