מחשבות חרוץ · פרק ד׳, ו׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והתגלות זה היה באדר שהוא נגד כח יוסף ועל ידי זרעא דבנימין, כי עיקר כח ההגדרה הוא מתייחס ליוסף אבל הגדרתו הוא בפעל גמור ולאו כל אדם זוכה, רק יש עצות להיות נהפוך הוא שמה שהיה נראה סבה לרע הוא נעשה באמת סבה לטוב, כביאת המן על המשתה שעשתה אסתר שהתפאר בזה וחשב על ידי זה עצות לתלות את מרדכי ובאמת היה זה לאבדונו ותלייתו, ושורש שליטת המן הוא בהתגברות כח הדמיון וכמה שכתוב בגמרא ישנו מן המצות ובמדרש אלקיהם ישן הוא, אבל באמת אז נתברר דגם בהיותם שקועים בדמיון עם כל זה שרשם דבוק בהשם יתברך דעל כן חייב לבסומי בפוריא דשכור הוא הסרת הדעת והתגברות הדמיון, והבירור דפורים דגם אז דבוקים בהשם יתברך וזהו על ידי בנימין וחבור יוסף ובנימין הוא ההתגלות דעמך כולם צדיקים, וזהו עצת יוסף עשו וחיו שיביאו אליו בנימין ועל ידי זה יוכלו להתדבק בחיי עולם וכפי מה שחשבם למשוקעים כי העומק שלהם לא נתגלה עדיין אז קודם יציאת מצרים ומתן תורה, וכל דמיונות יוסף היו אמת אבל רק לפי שעה ולפי השעה דאז היה כן באמת שהיו צריכים להמשיך החיות על ידי יוסף שהרי הוא פירנסם, ומסתמא היה להם צורך באמת לקיום חיותם האמיתי שיהיה השפע דרך יוסף ועל ידי שנתחבר עם בנימין, וכמדומה לי דהיה זה באדר דאז שלמו שנתיים דרעב בקרב הארץ דהתחלת שני שובע ורעב היה בניסן דאז מתחיל הקציר, ואע"ג דבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים כמה שכתוב בראש השנה (י' ע"ב) ואז היה אתחלתא לנס דיציאת מצרים דלהיות מושל על מצרים ערות הארץ עד שיוכל להחתים אות מילה בבשרם הוא קצת מעין גילוי שכינה במקום טומאה, אבל בהעלם גדול וביאת כל השבטים למצרים שזהו אתחלתא לגלות מצרים שהוא ההכנה לגאולתם היה באדר הסמוך לניסן, שבו הוא הגאולה שמצד העולם הזה והדמיון להכיר שאינו כפי הדמיון דאז הכירו השבטים צדקת יוסף ושהם טעו בדמיונם וכן יוסף הכיר צדקת השבטים ושטעה בדמיונו בהוצאת דבה רעה, כי אז הוא זמן בירורי הדמיונים מצד הדמיון אף טרם הגיע לגילוי שכינה הגמור שהוא על ידי יוסף ובנימין, והיינו שיתחזק להגדיר עצמו ולהוציא עצמו בהשתדלותם מכל דמיוני עולם הזה הכוזבים על ידי התגברות וכבישת היצר כפי כחו שהוא דרגא דיוסף, והסייעתא דשמיא דאלמלא הקב״‎ה עוזרו אין יכול לו הוא דרגא דבנימין הנטפל תמיד ליהודה כי אין כחו כל כך בהגדרת עצמו כיוסף, רק בצירוף הסייעתא דשמיא דהשראת שכינתו יתברך בכל מקום שהיא לעולם השם יתברך שוכן במעמקי לבבו כמה שכתוב בשיר השירים רבה דהקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי וגו', ודרשו על זה אני ישנה ולבי ער היינו דאף על פי שהוא משוקע בדמיון שהוא השינה מכל מקום אין הדמיון נוגע עד מעמקי הלב דשם יש לעולם נקודת צור לבבו שהיא ערה, ועל ידי זה יוכל להתעורר מתרדימתו ולזכות לגאולה שלימה במסמך גאולה לגאולה דניסן שהוא על ידי לוי ויהודה, דמצרים על ידי משה ואהרן ודעתיד דבניסן עתידין ליגאל על ידי משיח בן דוד במהרה בימינו:
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.